המדריך למציאת אהבה בפייסבוק

זה לא סוד שפייסבוק הפך להיות (בין יתר הדברים שהוא כבר...) אתר ההכרויות הגדול בעולם. אז כיוון שכבר יצא לי להכיר ולצאת עם מספר לא מבוטל של בנות דרך הפייסבוק, החלטתי לכתוב מדריך מקוצר ושימושי איך להכיר דרך הפייסבוק

מדריך ידידותי לגאדג'טים

מדריך קצר לשיחות סלון למי שעוד לא יודע מה זה iPad, בלאקברי, ובכלל

דוסיבלוג

איך הכל התחיל: הפוסט הראשון בדוסיבלוג

מדריך למקומות לדייטים

כמה המלצות למקומות לא ממש שגרתיים לדייטים

מדריך להכנת קפוצ'ינו

מדריך קצר שילמד אותכם כיצד להכין קפוצ'ינו מושלם

יום שישי, 31 בדצמבר 2010

מסעות גוליבר 3D: סרט קליל לשעת לילה מאוחרת

הסרט החדש על מסעות גוליבר - ועוד בתלת מימד - הוא ממש, אבל ממש לא הסיפור הקלאסי והמוכר. למעשה, הקשר בין הסרט לאגדה מקרי בהחלט, אבל התוצאה הסופית מגניבה ומשעשעת, כשבאמצע דוחפים לנו פרט לקלישאות הרגילות גם כמה מסרים סמויים שאולי בהחלט כדאי לקחת מהסרט.

למשל, התופעה הכל כך מוכרת כמעט לכל אחד ואחת שמוצאים עצמם מיעצים לחבר טוב או לחברה, אבל כשזה נוגע אלינו - פתאום תופסים רגליים קרות, מקבלים פיק ברכיים, וברגע האמת מול האחת והיחידה המילים נעתקות מהפה, וכל העצות הטובות שנתנו לחבר / ה נעלמות ופורחות באוויר...

או, היכולת להאמין בעצמך, לעשות את השינוי ולראות שאם רק רוצים אפשר להשיג ולשנות.

המסר בסרט די ברור - נכון שזה קשה, ולעיתים מאיים, אבל אם רק לרגע אחד מתגברים על הפחדים והחששות, וברגע של כנות פשוט לומר I Love you , לפתע הכל משתנה ומגלים כמה זה היה פשוט, וכמה טוב שעשינו זאת, כי אחרת סתם היינו מפספסים. האמת, כתבתי על זה לא מזמן פוסט - אז כנראה שצדקתי...

גוליבר עובד בתור מחלק דואר במערכת של עיתון נחשב במנהטן, ומאוהב קשות בעורכת תוכן של העיתון. לילה אחד הוא מבחין באור דולק במשרדה וניגש לומר לה לילה טוב רגע לפני שהוא חוזר הביתה, כשאז תוך כדי שיחה הוא מחרטט אותה שהוא מטייל בעולם ואוהב לכתוב, והיא מבקשת ממנו להביא לה למחרת דוגמאות לכתבות שהוא כתב בעבר על מסעותיו בעולם. את הלילה הוא מבלה בנסיון נואש מול המחשב לכתוב משהו, כשבסוף הוא פשוט עושה copy paste ממגזיני תיירות נחשבים, וכך בבוקר העורכת באמת מאמינה שהוא כתב הכל ושולחת אותו למשימה עיתונאית שתשנה את חייו - משימת תחקיר על משולש ברמודה.
עם חיוך על הפנים גוליבר יוצא לדרך, כשלפתע בלי התראה מוקדמת סערה פוקדת את הים, ומערבולת אדירה סוחפת אותו ואת הסירה שלו למצולות, עד שהוא מתעורר על החוף בממלכת ליליפוט, קשור - כמו באגדת הילדים - מכל הכיוונים ועשרות אנשים זעירים מעליו.
בהתחלה תושבי ליליפוט לא ממש יודעים לאכול את הענק, עד שיום אחד הוא מציל את המלך שהותקף בארמונו על ידי אויביו שהעלו את הארמון באש, וגוליבר ברגע האחרון מכבה את האש בארמון בעזרת הטכניקה הידועה של כיבוי צופים...

מרגע זה הוא הופך להיות המושיע הכל יכול של ממלכת ליליפוט עד כדי סגידה, כשהוא כמובן מנצל את ההערצה אליו כדי ללמד את תושבי הממלכה להיות אמריקנים, ומקים להם סוג של מיני מנהטן בליליפוט - קצת הזוי, אך די משעשע.

גוליבר די מתרגל למעמד החדש, כשהוא אפילו די נהנה ממנו - במיוחד כי אף אחד לא יודע שבחיים הקודמים שלו הוא היה די כלומניק, ועכשיו הוא הופך להיות אליל הממלכה הקטנה. כרגיל העניינים מסתבכים די מהר (על רקע רומנטי כמובן..) , את הסוף (הטוב..) לא נגלה.

הסרט די משעשע, רווי בבדיחות קטנות לאורכו - מדובר בקומדיה די הזויה. כפי שנאמר - הקשר לאגדה המקורית מקרי בהחלט, אך עדיין הסרט קליל וכיפי וזורם. הילדים הקטנים יצחקו מהבדיחות המטופשות, אך גם המבוגרים יותר בהחלט יהנו מהסרט ואפילו מהבדיחות הלעיתים ילדותיות משהו, ואף על פי כן.

סרט ליום חמישי בערב עם החבר'ה אחרי בירה.

אפשר לראות.    

הנה הטריילר לסרט:

יום חמישי, 30 בדצמבר 2010

הצעה לדייט (ולא רק) מסעדת פריים גריל בתל - אביב


מסעדת פריים גריל שנמצאת במגדל האופרה שעל יד טיילת הרברט סמואל בתל - אביב היא מסעדת בשרים אקסקלוסיבית ואיכותית. האווירה במסעדה נעימה, ומשדרת ניחוח של חו"ל. הזכירה לי מסעדות (כשרות..) בניו יורק ו - L.A.

המסעדה מתמחה בבשרים, כשגם הקינוחים מקומם אינם נפקד, עוד נגיע אליהם בהמשך..

יתרון נוסף של המסעדה הוא המיקום - ממש ליד טיילת הרברט סמואל, כך שלאחר ארוחה טובה אפשר להמשיך להליכה נינוחה לקול רחש הגלים המתנפצים.

בנוסף, יש רחבת חנייה קטנה ממש מול המסעדה, או חניון צמוד של בית האופרה (10 ש"ח לשעה ראשונה, 5 ש"ח לשעה נוספת).

ההמלצה שלי לעיקרית - כבד אווד בגריל עם אטריות כדאיף, סילאן תמרים ואגוזים. מדובר במנה שהיא תענוג צרוף ומתמשך לחיך. המנה עדינה ומדוייקת. כבד האווז נימוח בפה ועשוי בדיוק במידה. אטריות הקדאיף מתקתקות וביחד עם האגוזים וסילאן התמרים יוצרות פאזל קולינרי מענג.

דווקא התוספות קצת חלשות - מבחר קטן של צ'יפס, תפו"א, פירה או קליפות תפו"א מטוגנות - בחרתי בקליפות תפו"א שהיו  קריספיות וטעימות, והשתלבו עם המנה העיקרית. הצ'יפס גם טעים ועשוי טוב.

בנוסף, ניסיתי גם את הסטייקים בתפריט. הם טובים ועשויים כהלכה, אך די באנליים. אני בהחלט ממליץ , שוב, על הכבד אווז בגריל עם אטריות כדאיף, סילאן ואגוזים.

לקינוח אני תמיד מזמין את הקינוח שרק בשבילו אני מוכן תמיד לחזור למסעדה וזה הקרמבל תפוח עץ ירוק, גלידת תרמילי וניל ורוטב וניל - מדובר בקינוח פשוט טעים ב-ט-י-ר-ו-ף. זה תפוח עץ אפוי ממולא באגוזים, צף במרק ווניל סמיך, ומעליו כדור גלידת ווניל. השילוב בין מרק הווניל, לתפוח החם, עם האגוזים החמים האפויים בפנים, לכדור גלידת הווניל מעל יוצר ניגודיות מעניינת בין המרכיבים השונים שמצטרפים יחדיו לחגיגת טעמים מתקתקה וסוערת על הלשון. יש כמובן עוד קינוחים , אך זה הפייבוריט שלי.

לאחר הארוחה אפשר לצאת להסתובב קצת על טיילת הרברט סמואל, או לשבת בגן צ'ארלס קלור הסמוך.

בתיאבון.

יום שני, 27 בדצמבר 2010

פני הדור כפני האח הגדול...? (על משקל פני הדור כפני הכלב...)

אמנם אין לי טלוויזיה, אבל נראה שבישראל 2010 קצת קשה להיות לא מעודכן במה שקורה באח הגדול עונה 3. והאמת היא שרק מהצצה זריזה ב - Ynet , נענע10 ו - Mako בא לי להקיא - כאילו, לאן התדרדרנו?? הזו באמת החברה שלנו?? פני הדור כפני האח הגדול...?

אני מתכוון לכתבות רכילות מהיומיים האחרונים שעוסקות רובן ככולן במערכת היחסים ובהיה או לא היה בין בחורה מאורסת שנמצאת בבית האח הגדול לבין דייר נוסף בבית (שלפי ההכתבות הללו כבר התעסק עם דיירת אחרת שהיה לה חבר בזמן שנכנסה לווילה..) . ואני חושב לעצמי, מילא אם זו הייתה תופעה שולית, ניחא. מילא אם זו הייתה תוכנית מטופשת שמשודרת ב - 22:30 בלילה בערוץ נידח. הבעייה היא שלא רק שהביוב הטלוויזיוני הזה נמצא ערב ערב על המרקע בסלון של מר ישראלי, אלא שכל הבאזז והעניין שזה מעורר, כמו גם הרייטינג הגבוה לתכנית - כולל עוד ידיעה שראיתי שאלפי ישראלים משלמים כסף על מנוי לערוץ האח הגדול!! - מוכיח שזה אשכרה מה שמעניין את מר ישראלי - בגידות, מאורסת עם פנוי, כאילו - מה נסגר???

נכנסתי גם לפורום האח הגדול בתפוז. נראה שזה אחד הפורומים הכי שוקקים, אם לא הפורום הכי נצפה בימים האחרונים.. (אין לי נתונים מהאתר, אך נראה שהפורום מתעדכן בתדירות גבוהה מאוד יחסית לפורומים אחרים).

מה שמוכיח, שוב , את העניין הגדול שהביובון הזה מעורר..
במשך שנים העם שלנו התגאה ברמה מוסרית גבוהה. זה היה אחד המוטיבים המרכזיים שבידלו אותנו מהעמים. מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל - בא בלעם לקלל ויצא מברך.
אם יש דבר שאפיין את עם ישראל בגולה לאורך השנים זה הצניעות, קדושת המשפחה, הבית היהודי.
אז מה קרה לנו?
איך הגענו לזה?
לאן התדרדרנו?

מדאיג...

יום שישי, 24 בדצמבר 2010

כותרת מעצבנת (ונדושה) מישראל היום הבוקר על כך שבועז ביסמוט

הצטלם עם נשיא אירן המניג'האד, ואפילו לחץ לו את היד!!! ואפילו שאל אותו שאלות, ואפילו קיבל תשובה!!!!
וואוו, כאילו, WTF?? למה זה תמיד תופס ידיעה חדשותית?? כאילו, מה זה הקטע הגלותי הדפוק הזה שכל פעם שאיזה עיתונאי / מנהיג / נשיא ישראלי עובר בטעות ליד איזה מנהיג ערבי בכנס / וועידה / Whatever, והערבי בטעות תוקע נוד מלא ארומה מהכבש האחרון שהוא אכל בארוחת צהריים לכיוון הישראלי, ישר התקשורת הישראלית מתרגשת וכולם כאן בארץ חושבים שאוטוטו מגיע השלום??

כאילו, למה אנחנו אלה שצריכים לרדוף אחריהם??

למה נשיא סוריה לא רודף אחרי לחיצת יד עם מנהיג ישראלי??

חבר'ה, Let's face it - אחנו כאן החזקים. אנחנו קראנו להם ת'תחת בשלוש מלחמות (ויותר..) - אז למה תמיד אנחנו המתרפסים??

למה מנהיג / נשיא  / ח"כ / עיתנאי ישראלי לא יכול להגיע לאיזה וועידת כלום באיזו מדינה מזרח תיכונית נידחת , לראות את אסד, שמסד, אחממניג'אד ושאר השקצים, ופשוט לעבור הלאה..?? ואפילו אם הם ירצו לגשת לומר שלום - לא יאות הישראלי ללחוץ את ידם, או אף להסתכל לכיוונם רק כי הם ארכי רוצחים, טרוריסטים, לא מכירים בישראל, רוצחים אזרחים במדינות שלהם, פוגעים בזכויות האדם, מממנים טרוריסטים, רוצים בהשמדתינו, ועוד הרשימה ארוכה.

אז למה? מה קטע הדפוק הזה???

טוב, אני סתם מתעצבן , כי אני יודע את התשובה. פשוט כי איבדנו את הכבוד. סליחה, כנראה שהוא מעולם לא היה שם. הכבוד. לא יודע ממה זה נובע - בעצם כן, אבל אין לי כח להכנס לזה. אולי בעצם זה סתם כי אנחנו יהודים, ויהודים הם בד"כ חננות - או כמו שכתוב במקורות "רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים.." - מצד שני, מבט חטוף בישראליות העכשווית - רחמנים..?? ביישנים..??? R U Sure?????

טוב, לא יודע. בכל מקרה, בשורה התחתונה, אני ממליץ להקציב חלק ניכר מתקציב המדינה לקאוצ'ינג למנהיגים / חברי כנסת / עיתונאים שלנו, או סתם פסיכולוגים בשקל שיעבדו איתם קצת על הדימוי העצמי שלהם...

האמת על מטוסי הכיבוי שהגיעו לכאן ...‏

הנה מייל שקיבלתי בימים האחרונים, ונראה לי שכדאי לפרסם ולהפיץ הלאה:

האמת על מטוסי הכיבוי שהגיעו לכאן ...
כל מטוסי הכיבוי שהגיעו לכאן הוזמנו מחברות פרטיות או ממשלתיות שעוסקות בכיבוי אש ..
המטוסים האלה הגיעו למקום השריפה  רק לאחר שממשלת ישראל נתנה התחייבות בנקאית בלתי חוזרת לשלם להם לפי שעות. 
החל מ-12,000$ לשעה ל- BE200 הטורקי! וכלה ב- 200,000$ לשעה לבואינג 747 האמריקאי של חברת EVERGREEN.
 
מטוס אוסטרלי שנשכר במחיר של 200,000$ לשעה החל מההמראה עד החזרה ...
הגיע לאחר כיבוי השריפה  אולם יקבל כ 15 מליון דולר תמורת כלום !
 
ונתניהו כמובן דואג להפיץ , שהשטת עזרה ממדינות שונות  מראה על שיפור ביחסים עם העולם ... 
איזה שיפור ואיזה נעלים ?!  אהבה לישראל אלעק !
 
בסך הכל מדובר בעיסקה ובכסף !  הרבה כסף. שלנו !  ולא בגלל שהם אוהבים אותנו .... 
אחרת הם היו עושים את זה בחינם  (כמו שאנחנו כשהגשנו עזרה למדינות שונות שפקד אותם אסון מקומי כזה או אחר, לא דרשנו כסף עבור העזרה והסיוע שהגשנו להם) !
 
בכסף הרב ששולם למטוסים האלה שהגיעו  היה אפשר מזמן לשפר ולשדרג את מערך הכבאות הקיים ולחסוך משמעותית בפגיעות בנפש ובנזק  !
 
תחשבו על זה.
 

יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

יום שלישי, 21 בדצמבר 2010

סוף סוף iDigital נזכרו (באיחור קל..) להביא באופן רשמי את האייפד ארצה...

כשההפתעה הגדולה היא המחיר שדי מזכיר את המחיר באמריקה. מצד שני, נראה שלא היו להם יותר מדיי ברירות, כי באג ועוד כל מיני חנויות כבר משווקות את המכשיר בארץ מספר חודשים והם היו חייבים להציע ערך מוסף כלשהו. ואני לא מדבר כבר על חובבי הגאדג'טים המושבעים שדאגו להצטייד בו מבעוד מועד כשרק יצא באמריקה (גם אני הצטיידתי באחד בקיץ האחרון..) .

אז מה המסקנות - אייפד - כן או לא?
אני אחלק את משתמשי האייפד לשתי קבוצות עיקריות: המשתמשים המקצועיים / כבדים - בלוגרים / בוני אתרים / חיות רשת / אנשי מדיה וכו' - שחייבים להישאר מעודכנים כל הזמן, כמו גם לעדכן בלוגים / אתרים / סטטוסים / ציוצים וכו' , והמשתמש הממוצע שמשתמש באייפד בעיקר כמכשיר רשת / מכשיר בידורי, וכו'.

המשתמש הכבד / מקצועי:
אין ספק שהאייפד הוא מכשיר Must!!! לבלוגר הממוצע שצריך תמיד להיות מעודכן, שצריך לצייץ על פוסטים חדשים בטוויטר, לעדכן סטאטוסים בפייס, להיות פעיל בפורומים וכו' - בקיצור - להיות ברשת. היתרון הגדול של האייפד שהוא נכנס כמעט לכל תיק, נדלק בלחיצת כפתור, וזמין לעבודה תוך פחות מעשר שניות. בניגוד ללפטופ שלוקח לו בין שלוש לחמש דקות עד שהוא מוכן לעבודה. פשוט כיף להתיישב איתו בבית - קפה, או סתם כשמתיישבים לעסקית צהריים לשלוף אותו בין התפריט למנה הראשונה ולעדכן ולהתעדכן. הוא שימושי, זריז, מספק חווית גלישה טובה, מאפשר בקלות לעדכן את הבלוג ולעלות פוסטים חדשים דרכו, לצייץ בטוויטר - האפליקציה לאייפד מצויינת, או לעדכן סטטוס בפייס.

הוא בפירוש לא המכשיר איתו תרצו לעדכן את האתר שלכם, או להכנס ל - CMS (מערכת ניהול תוכן) כי הוא עדיין מוגבל, כמו גם לערוך תמונות וכו' - אבל לבלוגרים הוא די אידיאלי.
זה בפירוש לא לפטופ!

אפליקציית המייל נוחה וזריזה, ובעזרת ממשק המשתמש הנוח קל ופשוט להתעדכן ולענות על המיילים תוך כדי לגימת אספרסו משובח.

חוץ מזה שתמיד כיף להתיישב בבית - קפה, להתעדכן על מסך גדול בחדשות האחרונות מה - NY Times וקצת ברשתות החברתיות.

שאר הפיצ'רים - מוסיקה / וידאו / משחקים - פחות רלוונטיים מבחינת המשתמש הכבד, כי הוא גדול יחסית, ובשביל מוסיקה ומשחקים יש את האייפוד טאצ' שגם מציג וידאו בצורה מצויינת. כך שאין לאייפד יתרון משמעותי עליו.

המשתמש הממוצע:
המשתמש הממוצע שצורך את האייפד כמכשיר בידורי / מכשיר רשת לא ימצא בו לדעתי תועלת מיוחדת. כי אם בתור קונסולת משחקים - אמנם יותר מגניב לשחק על מסך גדול, ועדיין האייפוד טאצ' / אייפון לא נופל ממנו בהרבה במשחקיות, והוא יותר קומפקטי. כך גם הוידאו, וכמובן המוסיקה שיותר נוח באייפוד.

לגבי חדשות / מיילים - האייפוד / אייפון מספיקים כדי לקרוא חדשות, להתעדכן בפייס, ולבדוק מיילים עם האפליקציות השונות.

כמכשיר רשת - הוא טוב מחוץ לבית, כי בבית תעדיפו את המחשב. אלא אם כן בא לכם להשתרע על הספה עם האייפד ולהתעייף מהמשקל אחרי 7 דקות.

אז למה כן?
כי בכל זאת הוא מגניב, שיקי, ועדיין זה סוג של פוזה להתיישב איתו בבית - קפה. מצד שני , עכשיו כשאוטוטו לכולם יהיה - אז הלכה הפוזה.

מסקנה: להמתין לאייפד 2 ולקנות מהר לפני שיהיה לכולם.

מסקנה 2: האייפד הוא מכשיר אידיאלי לבלוגרים, אנשי רוח, וחיות רשת שחייבים להישאר מעודכנים, לעדכן, להתעדכן, לצייץ,  לסטטס, להגיב, במהירות, זריזות, ונוחות. לא שאי אפשר לעשות את זה עם האייפוד טאצ' או האייפון - אבל הוא בהחלט עולה עליהם בשימושיות . ובזריזות.

מסקנה 3: לקנות או לא לקנות? סביר להניח שהבלוגרים והמשתמשים הכבדים כבר קנו, אז זה פוסט מיותר. ואם לא - אז לכו לקנות. לגבי השאר? תקנו אייפוד טאצ'.

יום שישי, 17 בדצמבר 2010

טרון המורשת 3D: המטריקס על סטרואידים...

אם יש דבר שאני אוהב בסרטים האמריקאים זה שהם אשכרה לוקחים את עצמם ברצינות. כאילו, הסכמה הקבועה של גיבור כל יכול, שתמיד נראה טוב, רגיש, אתלט, הכי חזק מכולם, שתמיד איכשהו ברגע האחרון ישרוד, ינצח את כולם, הכל יסתדר. כמובן ששניה לפני הסוף משהו ישתבש, מתח, והופ - הוא לא רק גיבור הוא גם רומנטיקן ורגיש - לכן בדרך כלל ברגעי המתח והאימה, כשהתוכעס כבר דבוק לכסא - תצטרף איזו יפהפיה תורנית (תרתי משמע.. - בדיחה פנימית של דוסים...) , לוחמת בחסד , שבשתיים שלוש מכות קונג פו מתוחכמות תעזור לו בשנייה האחרונה להביס את כל הרעים מסביב, ואז לצאת ביחד אל הזריחה...

פשוט מקסים. ודי באנלי. ולמען האמת כבר צפוי מראש. ועדיין, טרון המורשת, 3D הוא סרט נהדר שעשוי טוב, זורם, די מגניב, שחרף כמה רגעים סמי קיטשיים, ועוד סצנה שתיים שחוזרת על עצמה בכל סרט רעים וטובים קלאסי (אמריקאי...) כמו למשל הסצנה בה קלו (הרע בסרט) יוצר לו "צבא על" של חייזרים דיגיטליים משובתים ונושא מולם נאום נלהב (ודי הזוי ..) על כך שהם הולכים לכבוש ביחד את העולם - עדיין, הסרט פשוט טובבבב.

האפקטים נהדרים, זורמים, ובכלל הסרט קצבי ומרגיש כמו משחק מחשב על סטרואידים. או, אם תרצו - סוג של המטריקס על סטרואידים...

העלילה די פשוטה - מיסטר קלין הוא מתכנת גאון בחסד בעל חברת משחקי מחשב , שכמו הרבה גאונים לפניו ולאחריו (ראו ערך הרשת החברתית..) לא ממש אכפת לו מהמליונים אלא יותר מהחדשנות, מהגאונות והיצירתיות, מהדחף ליצור משהו חדש שישנה את העולם. אז הוא יוצר עולם וירטואלי דיגיטלי שמבוסס  / מעורבב על / עם משחק מחשב שהוא פיתח בעבר - Tron - שאליו הוא נשאב וממנו הוא לא יכול לצאת. לאחר כעשרים שנה הבן הקטן והיחיד שלו שעכשיו כבר בן 27 נשאב גם הוא לתוך העולם הווירטואלי שעכשיו נשלט בידי תוכנת מחשב זדונית - סוג של כפיל גנטי שהוא עצמו יצר ויצאה מכלל שליטה (מזכיר משהו..? המכונות / מחשבים / רובוטים משתלטים על האדם / העולם... - חבר'ה!! אתם שם בהוליווד!! צאו קצת מהקופסא גאד דמאט,   !!Wake up, Hellllooo!! קצת מקוריות...) ועכשיו לא ברור ממש מה הוא רוצה - אם להשתלט על העולם הווירטואלי, או לחלופין לצאת ממנו אל העולם האמיתי ולהשתלט גם עליו. מכאן העלילה כמובן מסתבכת - טוב, לא ממש - כי כמו בכל סרט שמכבד את עצמו מגיע הגיבור הכל יכול , הלא הוא הבן של פלין שנשאב לעולם הווירטואלי, מכסח לכולם ת'צורה, והסוף - לא נגלה, אבל כמובן שטוב...

סצנות מלחמות הדיסקים ממש מגניבות. חכו כשתראו את מירוץ אופנועי האור ההזוי משהו. בתלת מימד זה אשכרה עושה חשק להכנס לכמה דקות גם כן לאיזה עולם ווירטואלי מלא אורות ניאון..

אף פעם לא הבנתי את הקטע המפגר הזה של כל הרעים בסרטים, שיוצרים צבאות חייזרים / זומבים / Whatever ענק כדי להשתלט על העולם. כאילו, נניח שהצלחתם, הגיבור נכנע, סופרמן פשט את הגלימה, ספיידרמן נכנסב למחילה, ועכשיו אתם שליטי העולם הרגתם את כולם. נו? עכשיו מה?? Next?? כאילו מה, תשבו כל היום על הספה ו..? אם לא יהיו אנשים בעולם , או שסתם כולם יהיו עבדים מי יעשה מוסיקה? טלוויזיה? קולנוע? תרבות..?? כאילו, לא חשבו על זה כל הרעים בסרטים...??
מפגרים...

2. איך זה שתמיד הגיבורה גם יפה, גם חכמה, גם רגישה , עדינה, וכשצריך גם נינג'ה חסרת מעצורים? - כאילו, יכול להיות שהן קיימות רק בסרטים...?

3. אולי פעם אחת תבעסו קצת את הצופים ותגמרו את הסרט עם סוף לא צפוי ומבעס שהרעים משתלטים...? (טוב, בעצם זה כבר היה בסקייליין ויצא די מעאפן..)

4. שימו לב לפרטים הקטנים והשמות בדקות הראשונות של הסרט - חשוב להמשך העלילה.

5. אין לי עוד מה להוסיף..

בקיצור, סרט מאוד מומלץ, כייפי, זורם, תלת - מימד.
לא סרט ללכת עם החברה.. (אבל כן עם החבר'ה..!!)



יום שני, 13 בדצמבר 2010

שני דיסקים טובים לימים של גשם


את הקלטת הראשונה של משינה, אם אני לא טועה כשהייתי בכיתה ו' הקליט לי אחד החבר'ה הבוגרים במושב. מאז אני מכור. השירים הישנים והטובים - למה לי פוליטיקה עכשיו, העמותה לחקר התמותה, נגעה בשמים, אופטיקאי מדופלם, אחכה לך בשדות, בדרך אל הים, וכמובן ריקוד המכונה.

את הכוכבים דולקים על אש קטנה לימד אותי שביעיסט כשהייתי בכיתה ט'. אני חושב שזה השיר הראשון שזכרתי את כל האקורדים בעל פה. מאז בכל קומזיץ, על האש עם החבר'ה, או סתם כשהייתי נתקע בלי חוברת אקורדים הייתי ישר מתחיל לנגן את הכוכבים דולקים על אש קטנה, כשמיד אחר כך השיר הבא זה כמובן "נגעה בשמים" על שלושת האקורדים שלו: Am, C, F.

יום אחד כשהייתי סטודנט התקיימה הופעה של גלי עטרי בכיכר ציון. בדרך כלל להופעות רוק אחרות שהיו בחינם, כמו גם הופעות של זמרים חסידיים תמיד הייתי מוצא כמה חברים ללכת איתם. לגלי עטרי לא מצאתי חבר אחד שיצטרף... לכן, מה רבה היתה הפתעתי כשפגשתי בהופעה את המנחה שלי בפרוייקט גמר. מאז היה לנו נושא שיחה משותף...

כשראיתי לפני שבוע את שני האוספים (שיצאו בנפרד לאחרונה) למשינה וגלי עטרי - שני אלבומים כפולים (בנפרד..) - מיהרתי לרכוש את שניהם (אגב, ברשת Yellow מקבלים את השני ב - 50% הנחה..) .


מדובר בשני אוספים נוסטלגיים ואיכותיים, של שני ענקי רוק ישראלים, נכסי צאן ברזל של הרוק העברי לדורותיו - להקת משינה וגלי עטרי. באוספים יש את השירים האהובים והטובים מכל הזמנים בביצועים מקוריים. כמה כיף להתענג על הרוק המשובח של משינה, או לחלופין על המלודיות המורכבות של גלי עטרי כשהגשם מכה בחלון.

בקיצור, מומלץ מומלץ מומלץ.

יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

המלצה לדייט / עסקית צהריים: מסעדת כדיתא

האמת היא שאיזור צומת קסטינה מעולם לא נתפס אצלי כאיזור קולינרי. סוג של מקום באמצע, בדרך לדרום / לבסיס / Whatever. ואם כבר הזדמן איזה דייט באיזור, בד"כ הוא הוזז או לבית - קפה ברחובות, או לאיזה פארק ציבורי בקרית - מלאכי...
נכון שיש את השיפודיה הידועה (והטובה) מרחק 5 דקות נסיעה צפונה בתחנת פז, אך זה לא ממש מקום לדייט.

אז לאחרונה גיליתי את מסעדת כדיתא שנמצאת ממש בכניסה למושב תימורים שנמצא ממש מרחק נסיעה של 2 דקות דרומית לצ. קסטינה, מיד איך שממשיכים לקרית - גת / באר - שבע.
פונים שמאלה בכניסה ליישוב (לבאים מצפון) ומיד שמאלה למסעדה - אי אפשר לפספס, יש שלט גדול, והמבנה של המסעדה בולט.
המסעדה מעוצבת בפשטות, אך עם זאת בצורה נעימה ומזמינה. מדובר במסעדת שף בניצוחו של השף סהר רפאל, המוציא מתחת ידיו מטעמים משובחים.

למי שעובר במקום בשעות הצהריים מומלץ להכנס לצהריים עסקית. העסקיות צהריים טעימות, אם כי מעט יקרות, אך מומלצות.
ניסיתי את מנת הרגו בקר, שזה פסטה עם קוביות בקר בבישול ארוך , בציר בקר ורוטב עגבניות - היה טעים ומשביע.
מנה נוספת שטעמתי בעסקית זה ה"תבשיל סיציליאיני" שזה בשר עגל מבושל ביין, ציר וירקות שורש על פולנטה ותבלינים - שהיא מנה טעימה ומומלצת.

בערב המקום בהחלט מומלץ לדייט נעים ושקט לדרומיים בינינו שרוצים קצת להשקיע בבחורה (ואני ממליץ תמיד - להשקיע בבחורה..) .

בתיאבון.

יום חמישי, 2 בדצמבר 2010

סרט לחנוכה: פלונטר - לא לילדים בלבד

ועוד בענייני חנוכה, הסרט פלונטר שיצא השבוע לאקרנים (ונראה שלא במקרה דווקא ממש סמוך לנר ראשון..) הוא סרט אינטלגנטי ושנון במיוחד. נראה שבשנים האחרונות סרטים מצויירים הם כבר ממש, אבל ממש לא סרטים רק לילדים. ועדיין, זהו סרט חנוכה אולטמטיבי לכל המשפחה. בדגש על כל , כי גם המבוגרים ייהנו ממנו. הסרט מוקרן גם בתלת - מימד, ואני ממליץ בחום על גרסת ה - 3D.

במבט ראשון העלילה די קיטשית - נסיכה שכלואה במגדל גבוה באמצע היער לאחר שנחטפה כשהייתה תינוקת על ידי מכשפה מרשעת ומניפולטיבית כיוון שלשיער שלה יש תכונה מיוחדת - בכל פעם שהיא מתחילה לשיר השיער שלה מסוגל לרפא אנשים ולהפוך אותם לצעירים ויפים, מה שמאפשר למכשפה להישאר צעירה לנצח, ולכן היא כולאת אותה במגדל באמצע היער כדי שלא תצא ממנו לעולם. עד שיום אחד מגיע הנסיך על הסוס הלבן, יותר נכון שודד חתיך ושרמנטי שמגיע למקום בטעות לאחר שנמלט משני חבריו בהם בגד לאחר שוד מוצלח של כתר הנסיכה מארמון המלך והמלכה. כאן העניינים מתחילים כבר להסתבך עד הסוף הטוב והקיטשי משהו - אני לא אספר לכם, אבל תדמיינו לבד - לא קשה למי שראה סרט מצוייר אחד או שניים בחייו...

הסרט קיצבי ועשוי היטב, והעלילה זורמת ולעיתים אף מותחת. אמנם עלילת המסגרת היא סוג של סיפור אגדה לעוס בשינוי פרמטרים קל, אך עדיין מדובר בסרט מגניב וכיפי, מתוחכם וזורם.

חוץ מזה הסרט גם די משעשע ורבוי בדיחות אמריקאיות טיפוסיות עם קריצה לקומדיות הוליוודיות מוכרות. כמובן גם שהסרט רווי הרבה קיטש - כמו למשל הסצנה בה לאחר הבריחה הראשונית מהטירה השודד המגניב מטיף לנסיכה שזה עתה יצאה מהטירה על מרד נעורים מול המחוייבות לאמא שאוי אוי אוי - תזיל עכשיו דמעה על הנערה שגילתה את העולם הגדול , או הסצנה הקיטשית בבר על חלומות שמתגשמים (אל חשש - לא מדובר בספויילר! זה לא עיקר הסרט...).

בכלל נראה שתעשיית האנימציה הממוחשבת עשתה קפיצת דרך משמעותית בשנים האחרונות וזה מתבטא בהבעות הפנים הריאליסטיות והמשכנעות של הגיבורים בסרט שתורמות לעלילה, כמו גם הנופים בסרט שבתלת מימד ממש עושים חשק לקפוץ לשם לאיזה טרק זריז.

הסרט הוא כביכול סרט רומנטי, על אף שזה לא הסרט הרומנטי הקלאסי לקחת אליו את החברה לערב רומנטי כיוון שפרט למספר סצנות ממש רומנטיות ומרגשות רוב הסרט נע בין קומי לעלילתי, כשהזרימה של הסרט היא די תזזיתית.

לסיכום: מדובר ללא ספק בסרט מהנה, כיפי , קצת רומנטי קיטשי - אך זה לא ממש מורגש - בקיצור, הסרט האידיאלי לכל למשפחה לכבוד החנוכה. וגם סתם ליציאה עם החבר׳ה. בפירוש לא למי שמחפש ערב רומנטי עם החברה.

חג חנוכה שמח! הנה תזכורת חשובה ואקטואלית בהקשר של חנוכה שצריך לזכור ולשנן

כבר לפני 2000 שנה השיב שמעון חשמונאי ליוונים על הטענות שאנו ״כביכול״ כובשים בארץ הזו. חשוב לקרוא, להפנים, ובעיקר להפיץ לכל מי שטוען נגדנו:
לא ארץ נוכריה לקחנו,
ולא ברכוש זרים משלנו,
כי אם נחלת אבותינו
אשר נכבשה בעת מן העיתים ללא משפט.
וכאשר היה לאל ידינו
השיבונו אותה לנו

Twitter Delicious Facebook Digg Stumbleupon Favorites More