המדריך למציאת אהבה בפייסבוק

זה לא סוד שפייסבוק הפך להיות (בין יתר הדברים שהוא כבר...) אתר ההכרויות הגדול בעולם. אז כיוון שכבר יצא לי להכיר ולצאת עם מספר לא מבוטל של בנות דרך הפייסבוק, החלטתי לכתוב מדריך מקוצר ושימושי איך להכיר דרך הפייסבוק

מדריך ידידותי לגאדג'טים

מדריך קצר לשיחות סלון למי שעוד לא יודע מה זה iPad, בלאקברי, ובכלל

דוסיבלוג

איך הכל התחיל: הפוסט הראשון בדוסיבלוג

מדריך למקומות לדייטים

כמה המלצות למקומות לא ממש שגרתיים לדייטים

מדריך להכנת קפוצ'ינו

מדריך קצר שילמד אותכם כיצד להכין קפוצ'ינו מושלם

יום שלישי, 31 באוגוסט 2010

אתר הכרויות חדש לדתיים

לפני כשנה דירגתי כאן את עשרת אתרי ההכרויות (לדתיים) הטובים ברשת.
לאחרונה נפתח אתר הכרויות חדש ומרענן - שליש גן עדן:

http://www.date4dos.co.il/

האתר מעוצב נכון, רענן, וכבר בתקופה הקצרה מאז שנפתח הספיק לצבור מנויים רבים. אני ממליץ. האתר אגב, חינם.









יום ראשון, 29 באוגוסט 2010

אני דווקא לא ממש מתרגש מחבורת השחקנים שחתמו על המכתב שלא להופיע באריאל

1. כי לאחר שעברתי על רשימת החותמים על המכתב ראיתי שלא מדובר בשמנה וסלתה של אומני הארץ אלא בחבורת שחקנים בינוניים ומטה, שחלקם אף לא ממש מפורסמים (חלק מהשמות אפילו לא הכרתי..), ומכך הסקתי שמדובר כנראה בטריק יחצני שנועד כנראה לספק קצת כותרות ופרסום לכמה שחקנים בינוניים מינוס.

לכן אגב, אני חושב שהתגובה הראויה צריכה להיות התעלמות. וכמובן, סגירת תקציבים.

2. כי מדובר בחבורת ישראלים? / יהודים? שכנראה שכחו קצת מה זה להיות יהודי...
שכחו שארץ אבותינו, ארץ ישראל התנכי"ת, הארץ המובטחת, ההרים בהם התהלך אברהם אבינו הם הרי השומרון, יהודה, היכן ששוכנת אריאל, ובתוכה היכל התרבות החדש.
אשמח לשמוע מאותם שחקנים בינוניים במה יתרה תל - אביב ששוכנת על אדמות שיח מוניס מאריאל, ששוכנת בשומרון - שאגב, מעולם לא היה שייך באמת למישהו במאה חמישים שנה האחרונות. מדובר בשטח שהאנגלים שלטו בו, לאחר מכן תקופה קצרה הירדנים, ואז ב - 67 חזרו בעליו המקוריים לאחר 2000 שנות לגור במרחביו המוריקים והירוקים.
אני לא טוען חלילה שתל - אביב לא שייכת לנו. אדרבה, גם תל - אביב שלנו. אך נראה לי שאם נפתח תנ"ך נראה שקודם כל השומרון שלנו, ואז גם תל - אביב...

לכן אגב, אני חושב שחלק מהתגובה הראויה היא להושיבם בכיתה, עם מורה לתנ"ך, להזכיר להם ראשית ש(כנראה..) הם יהודים, ישראלים. ואז לחזור איתם על החומר שהספיקו לשכוח משיעורי תנ"ך...

אני גם חושב שאפשר להמליץ להם על פסיכולוג טוב שיעזור להם להתמודד עם תחושת הקטנות והעליבות שלהם אל מול האוייב הפלסטיני, פסיכולוג טוב שייטע בנפשם הכאובה והמיוסרת מעט גאווה לאומית, בטחון עצמי, ואולי קצת אושר ומזור לרוחם החלולה.

3. כיוון שבאופן כללי מדובר בטענות מגוחכות של אנשים מגוחכים שלא תרמו ולא תורמים ממש למדינה - כדוגמת איתי טירן, ושאר הלא יוצלחים שמתבכיינים השכם והערב בתקשורת על כך שאין להם תקציבים , והם מגיעים לפת לחם, וכו' וכו' - אין להם כסף ותקציבים כי הם בינוניים, לא שחקנים טובים, ולא מספקים את הסחורה. לכן, מוטב כי יסיקו את המסקנות המתבקשות וילכו לעסוק בפקמטיא, או במיון בקבוקי שוקו על מדפים בסופר. יש לי הרגשה שדווקא בזה איתי טיראן יצטיין...

באופן כללי אני תמיד טוען שאין סיבה לתקצב מכספי משלם המיסים את התיאטרון וכל קרנות הקולנוע למיניהם. זו שערוריה שאני צריך לשלם מהמיסים שלי כל מיני משתמטים ויוצרים / קולנוענים למיניהם שלרוב יוצאים נגד המדינה. מדובר בתעשייה. בהוליווד קוראים לזה תעשיית הקולנוע. בברוודיי אני משלם 60$ לכרטיס ומקבל תמורה מלאה לאגרה. לעומת זאת בארץ אני צריך לצפות בנעבך כאיתי טיראן שבברודווי אני מסופק אם היו נותנים לו בכלל לנקות את האולם...
הם רוצים כסף - שימכרו כרטיסים, יגייסו שחקנים איכותיים, ירימו את הרמה ויפרנסו את עצמם. מדוע אני צריך לפרנס את חבורת הפרזיטים המשתמטים הללו?????

יום שלישי, 24 באוגוסט 2010

למי שמזדמן לניו-יורק ורוצה מסעדה כשרה טובה - אני ממליץ על SOLO


מסעדת SOLO ממוקמת בבניין סוני על שדרת מדיסון ורח׳ 55 / 56, ממש בכניסה.
למסעדה תעודת כשרות של ה-OU.

המסעדה טרנדית ונחשבת די יקרה. בכלל, יש במנהטן כמה מסעדות כשרות נוספות כדוגמת לה-מרייאס למשל שנמצאת לא רחוק ונחשבת זולה יותר, או אביגייל.

המסעדה מעוצבת יפה, אורות נאון בצבעי ירוק זרחני וכחול משרים אווירה נעימה ויוקרתית.

בכניסה מזוזה (כמובן..) כאשר היושבים במסעדה הם בעיקר אנשים דתיים מקומיים.
המסעדה נחשבת למקום פופולרי לדייטים (משקיעים החברה שם..).

עם הישיבה לשולחן המלצר הציע מים-מהברז או מינרליים / מוגזים - בתשלום.

לאחר מכן הוגשו לשולחן חומוס ופלחי ג׳בטה. יש לציין שהג׳בטב הייתה קרה, מה שלא כל כך מצופה ממסעדה שממוצבת כמסעדת יוקרה - בארץ זה לא היה קורה..

החומוס הגיע ללא שמן זית או תיבול כלשהו, אך נראה תוצרת יד והיה טעים.

עד 7pm בערב ניתן להזמין מנת Fix price ולאחר מכן תפריט ערב.

הזמנתי lowa corn fed Rib Eye - שזה בעצם סטייק בעברית- ושעלה 46$.

ניתן לפתוח עם מנה ראשונה קרה / חמה מתוך מבחר סלטים למיניהם, רולים / פטריות ברוטב במחירים שנעים בין 12 ל-24$.

בנוסף ישנן פסטות הבית שנעשות במקום במחירים שנעים בין 16 ל-31$.

המנות העיקריות הן דגים / סטייקים / עוף - החל מ 26-68$.

הסטייק הגיע גדול ועסיסי על מצע ירקות שורש עם בצלים מטוגנים חתוכים דק-Frizzled onions ברוטב יין קברנה.

הסטייק היה עסיסי וטעים אך חרוך מעט בצדדים. הטעם לא היה מושלם, כמו גם הירק. הרוטב היה סתמי.

מה שכן, הבצלים הפתיעו לטובה.
אם להודות על האמת-הסטייקים בביסטרו56 בהרצליה פיתוח טובים יותר...

ניתן להוסיף תוספות - Sides ליד בתוספת 9$ כגון ברוקלי / תפו׳א בגריל, וכו׳ - ויתרתי.

הסטייק עצמו משביע וגדול יחסית.

לקינוח הזמנתי עוגת שוקולד חמה: Warm Chocolate Cake עם Citrus Brûlée , Green Tea Ice cream Mandarin sorbet.

הקינוחים באים במחיר אחיד של 12$ או גלידה ב-10$.

אפשר לבחור בין Chocolate Hzelnut Rocher, קרם בננה או טארט:
Tarte aux Pommes Grand-mere עם Tahitien Vanille Ice cream.

העוגת שוקולד החמה הייתה טעימה והגיעה עם תפוז ברוטב ברולה ושני כדורי סורבה קטנים ליד. הסורבה תה ירוק היה מזעזע, בעוד הצהוב היה טעים ויצר ביחד עם פלחי התפוז ברוטב ברולה ניגוד טעמים מעניין לעוגת שוקולד החמה.

סך הכל יצא בסוף 63.14$ , 68$ כולל טיפ. נכפיל בארבע: ב-272₪ הייתי אוכל בארץ ארוחת פאר, כולל מנה ראשונה, שתייה, קינוח טעים ויצירתי הרבה יותר , כמו גם מנה עיקרית.

אבל, זה מה יש כשנמצאים ב-NY, ועם זה ננצח..

בכלל אני חייב לציין שפרט למסעדת יוקרה חדשה שביקרתי לאחרונה בלוס-אנג׳לס טרם מצאתי בניכר מסעדת יוקרה כשרה שתתן פייט רציני למסעדות העילית הכשרות בארץ.

המסעדה בלוס אנג׳לס אגב נקראת shilo's וממוקמת ברחוב פיקו- מומלצת ביותר!!


שיהיה בתיאבון, תחזרו בשלום!





יום חמישי, 19 באוגוסט 2010

פוסט לנשים בלבד. או, איך המוח שלנו עובד

המקרה הקלאסי: מסיבה, הרצאה / שיעור, יום - הולדת, סתם מפגש חברתי, את רואה אותו, מחליפים מבטים, סמול טוק, הוא מצא חן בעינייך. נוצר קליק. הבעיה: רוב חבריי / עמיתיי למגזר לא יעשו את הצעד הבא, המתבקש ויהפכו את הקשר לרציני. ומכל מיני סיבות - פחד, חשש, או סתם כי אין עניין. הבעייה היותר גדולה: מתפתח לו מעין קשר די הזוי שנע בין ידידות למשהו לא מוגדר של כן יוצאים / לא יוצאים , כן רציני / לא רציני ואז בד"כ הבחורה מתחילה לפתח ציפיות ...

מעבר לציפיות הבחורה נכנסת ללופ אינסופי בו היא מתחילה לנתח כל צעד, מילה שאמר, התנהגות - הוא התקשר, הוא רוצה לארגן איתי פה ושם. בקיצור, התמונה די לא ברורה.

לנו הגברים הסיכוי להכנס ללופ בעייתי שכזה הוא נמוך בהרבה. אני למשל, אם אני רואה מישהי שמצאה חן בעיניי - בד"כ אחרי כמה ימים היא כבר תדע את זה וממני (ולרוב לא מצד שלישי למשל...), כשאם היא רוצה - ממשיכים, לא - חותכים. או סתם נשארים ידידים.

מאידך, אני יודע שאצל בנות זה לא כך. ובד"כ הבחורה נשארת תלויה בין שמים וארץ - בין הבחור שאיתו היא כבר 3 חודשים היא ב - On-Off , לבין דייטים כושלים - שחלקם, וזה לא בשליטתה - נפסלים בגללו...

לכן, בנות יקרות, יש דרך אחת, פתרון אחד. אתן חייבות לדבר איתו על זה. פשוט קחו אותו לשיחה אחד על אחד על כוס קפה, פארק, whatever ותגידו לו את אשר על ליבכן.
כאן יש שני אפשרויות: גבר, אם גם הוא מעוניין / רוצה / מאוהב בכן - פשוט יזרום איתכן, יודה בכך, והכל טוב ויפה עוד 3 חודשים תתווכחו על המטבוחה למנה הראשונה...

ברם, אם הוא לא מעוניין - הוא פשוט ימרח אתכן. התשובה יכולה לנוע בין: "סיימתי עכשיו קשר, אני צריך את הזמן, בלה בלה, אבל אין לי בעיה שנמשיך להיות בקשר ונראה מה יצא.." לבין "תשמעי, את אחלה, סבבה לי איתך, וכו' וכו' - אבל לוקח לי זמן להתאהב / להיקשר / עוד כל מיני בולשיט בסגנון". הסיבה לכך אגב, היא שלנו הגברים בדרך כלל אין בעייה לבדוק דברים. מה גם שתמיד נחמד שיש איזו ידידה שתבוא איתנו כל פעם כשאין לנו מישהו לצאת איתו לאיזה אירוע , מפגש חברתי, וכו'.

לכן, דעו. הנה כלל: כשאנחנו אומרים לכן משהו בסגנון הנ"ל , אנחנו בעצם אומרים: "תשמעי , את אחלה בחורה, אבל גם עוד שלושים שנה - אין שום סיכוי שאני ואת נהיה ביחד...". חשוב שתדעו זאת.

כי אתן למשל הרבה יותר בסדר בקטעים האלה. כי בחורה שלא מעוניינת בד"כ אומרת את זה באופן ברור. וגם אם לא נעים לכן, ואתן מתחמקות - אתן בד"כ לא תמשיכו בקשר ידידות כזה. מה שלנו בד"כ לא ממש איכפת - ההיפך, אנחנו די נהנים מזה.
We are men's, you know...

בקיצור בנות, את הטיפ הזה אני נותן לכן בחינם - תשתמשו בו.









יום שלישי, 17 באוגוסט 2010

הנה שיר שאני נהנה כל שנה מחדש לשמוע עת קרבים ובאים הימים הנוראים

השיר אבינו מלכינו בביצוע מרגש ויפהפה של ברברה סטרייסנד (משלנו..). את השיר השמיע לי פעם מישהו כשהייתי סטודנט, ומאז אני נהנה לשמוע אותו כל שנה בחודש אלול.

תיהנו.

על תקשורת צבועה ובוגדנית

היום ynet ושאר כלי תקשורת ובלוגרים ישראלים פרסמו בהרחבה על אותה חיילת שהצטלמה ליד פלסטינים כפותים. אגב, במאמר מוסגר אוסיף שקצת משעשע לראות באתרים כאן בארץ את התמונות המטושטשות , ולשמוע בערוץ 10 שמדובר על ע מעיר דרומית כשב - yahoo וב - NY Times אפשר לראות את הפנים שלה ואת שמה המלא...

בכל אופן, אני לא ממעיט מחומרת המעשה, וגם אני חושב שזה לא ראוי, וממש לא לעניין התמונות האלה. אך אני תוהה איזו תועלת צמחה למדינת ישראל מפרסום העניין הזה ב - ynet ושאר כלי התקשורת המובילים. הפרסום הזה לא תרם כלום למדינה, לצה"ל, וכו' - פרט לעוד קצת אנטישמיות בעולם, עוד קצת שינאה לישראל. בייחוד לאחר ההד הגדול שהסיפור קיבל ב - CNN, ובשאר כלי התקשורת בעולם. בוא נאמר שהפרסום ב - ynet ממש לא היה מעשה פטריוטי.

ועוד חשוב להוסיף ולהזכיר לאותם כלי תקשורת שמן הסתם אותם אנשים שנראים בתמונות כפותים הם מן הסתם, וזו רק הנחה שלי , לא מידע מבוסס - לא טלית שכולה תכלת... , בלשון המעטה...
בוא נאמר שאני משער שלא כפתו אותם לחינם...
ועדיין אני מתנגד לתמונות של אותה חיילת.

בכל אופן, ובאותו עניין - הנה סרטון וידאו שמן הסתם לא ראיתם ב - ynet , או בערוץ 10, או בערוץ 2 בימים האחרונים. סרטון שהוא לא פחות חמור - ולדעתי אף יותר. מן הסתם בכלל לא שמעתם עליו. אז עכשיו תוכלו לצפות בו.
תקציר: לפני מספר ימים, תוך כדי פינוי יישוב ליד קריית ארבע תפס שוטר משמר הגבול רביב אדרי ילד יהודי בפאות שלו, כן כן בפאות - אתם יודעים, כמו שלפני שישים שנה בערך היו אוהבים לתפוס ילדים יהודים בפאות - ופשוט גרר אותו לאורך מספר מטרים. בפאות. אגב, הוא לא סתם תפס אותו בשיער - הוא תפס אותו בפאות...
חייל יהודי.
גרר נער יהודי.
בפאות.
פאות אגב, זה סממן יהודי די מובהק...
ואת זה - לא ראיתם ב - ynet. ולא בחדשות ערוץ 10. מן הסתם גם לא בחדשות ערוץ 2..

יום רביעי, 11 באוגוסט 2010

באמריקה ראיתי את הגלות

כאילו, כשאני במינכן ומתפלל בבית - כנסת מפואר אבל רואה קומץ קטן של יהודים פה ושם, או אפילו בשוויץ בשבת בג'נבה (וגם באמצע שבוע) כשרואים בקושי יהודים ברחובות - אז מבינים שזהו, הרוב כבר כאן, בארץ. לעומת זאת, בניו - יורק, וב - L.A כשאתה מסתובב ברחוב שלם שמלא במסעדות כשרות, שני עיתונים מקומיים בעברית, מלא חברה עם כיפות ברחובות / פארקים / אתרי בילוי - אפילו דוכן אוכל כשר ב - Six Flags ראיתי!!! אתה פתאום מבין שככה אשכרה נראית הגלות...


חוץ מזה היה אחלה טיול, כרגיל אמריקה מדהימה. האמריקאים נחמדים ואדיבים, ניו - יורק נשארה ניו - יורק, וקליפורניה אחלה.



ואיך אפשר בלי - הנה כמה טיפים שאספתי בטיול האחרון:

קודם כל כבר פעם שנייה שאני חוזר למלון Days Inn שנמצא ב - Upper West Side ברחוב 94. המלון נמצא ממש ליד מלא בתי - כנסת ומסעדות כשרות, וגם, כן כן, די במרכז הביצה המקומית...

חוץ מזה ליד המלון יש חנות נעליים ממש זולה. Asics Kayano 16 (אחלה נעלי ריצה - אני ממליץ! לוקחות את Brooks ו - saucony בסיבוב..) שעלו לי 140$ ב - Foot locker בכיכר טיימס עולות שם 130$...

בסן פרנסיסקו ממש קררררר - להביא משהו חם! איזה סווצ'ר. גם בצהריים קררררר...

אחלה מסעדה כשרה ודי טובה ב - Mountain View (ליד סן פרנסיסקו - בערך חצי שעה /40 דקות): The Kitchen Table

האואטלט בקמריליו (ליד LA) ממש שווה - אחלה חנות של ראלפ לורן.

מסעדת גורמה כשרה ממש, אבל ממש שווה ב - LA היא Shilo's. שנמצאת ב - 8939 West Pico BLVD

המסעדה לא זולה, אבל ממש ממש טובה. מנוהלת בידי יהודי צרפתי, חביב ומסביר פנים, דובר עברית (שכמעט על כל מנה מסביר שזה כמעט כמו שהגויים אוהבים...) , בקיצור - אני ממליץ!

מלון Excalibur בווגאס, על הסטריפ , ממש בהתחלה - ממש זול, רק 36$ ללילה, ואחלה מלון. חוץ מזה יש 5 דקות נסיעה משם אחלה פיצריה.



יאללה צאו לטייל!!

Twitter Delicious Facebook Digg Stumbleupon Favorites More