המדריך למציאת אהבה בפייסבוק

זה לא סוד שפייסבוק הפך להיות (בין יתר הדברים שהוא כבר...) אתר ההכרויות הגדול בעולם. אז כיוון שכבר יצא לי להכיר ולצאת עם מספר לא מבוטל של בנות דרך הפייסבוק, החלטתי לכתוב מדריך מקוצר ושימושי איך להכיר דרך הפייסבוק

מדריך ידידותי לגאדג'טים

מדריך קצר לשיחות סלון למי שעוד לא יודע מה זה iPad, בלאקברי, ובכלל

דוסיבלוג

איך הכל התחיל: הפוסט הראשון בדוסיבלוג

מדריך למקומות לדייטים

כמה המלצות למקומות לא ממש שגרתיים לדייטים

מדריך להכנת קפוצ'ינו

מדריך קצר שילמד אותכם כיצד להכין קפוצ'ינו מושלם

יום שלישי, 21 בפברואר 2012

דבקות במשימה לאור המטרה, היא כלי מפתח להשגת יעדים

משפט חזק ששמעתי לאחרונה מתומר - חבר טוב, שבמקרה הוא גם המפקד שלי מהצבא... (וזה רק אחד מהמשפטים שלו..)

לא סתם המשפט הזה קיבל פוסט - כי הוא נכון כמעט לגבי הכל - התחלת עסק חדש? ההתחלה קשה, עוד אין רווחים, יש קשיים? שנן את המשפט..

חלמת תמיד להיות רופא / מהנדס / אסטרונאוט / מדען מפורסם - אבל הסמסטר לא משהו, והקורסים קשים.. - תזכר במשפט של תומר ..

ראית בחורה יפה? היא חייכה אליך, אבל עדיין לא בעניין, אתה לא היחיד שהתלהב ועוד כמה חברים בעניין - תזכר במשפט (בתקווה שהם טרם שמעו אותו...).



זה מעניין? קחו נעץ ושימו על לוח המודעות - על השגעון החדש ברשת - Pinterest


טוב, אז אם עדיין לא שמעתם על השגעון החדש שמאיים להחליף את פייסבוק - טוב טוב, בואו לא נסחף, אני לא חושב שהאתר החדש גורם למארק נדודי שינה, אבל בהחלט מדובר בלהיט חדש שהולך וכובש את הרשת בסערה - אז כנראה שאתם לא מעודכנים...
אז ככה, הרעיון פשוט: מעין לוח מודעות ענק, או אם תרצו - wall פייסבוקי, כלומר - קיר ענק, שבו נועצים קישורים. Just Pin it. את הקיר מחלקים לפי נושאים שאתם בוחרים (ואם אתם מתעצלים לבחור אז האתר יציע לכם לבד קטגוריות ושמות) וזהו, מעכשיו מתחילים לנעוץ קישורים, תמונות וסרטוני וידאו שמצאתם ברשת, או סתם את הקישורים האהובים עליכם.
האתר המדובר הוא Pinterest.com

כמובן שגם כאן יש חברים, או ליתר דיוק כמו בטוויטר ובפלוס עוקבים ונעקבים - כלומר, גולשים שעוקבים אחרי הקיר שלכם, או גולשים שאתם עוקבים אחרי העדכונים - נעיצות שלהם. ניתן אגב, לעקוב רק אחרי לוחות שמעניינים אותכם אצל גולשים אחרים. כלומר, אתם לא חייבים לעקוב אחרי כל הלוח של גולש מסויים - אם נניח יש לו לוח אחד של מתכונים למרקים ביתיים ולוח אחד של אופנועים מגניבים, אז אתם יכולים לעקוב רק אחרי הלוח של האופנועים.
יש כמובן מעין "פיד" ראשי שבו רואים את הנעיצות והעדכונים האחרונים של כל החברים שאתם עוקבים אחריהם.
אז למה זה טוב? לא ממש ברור. למה זה להיט? בדיוק מאותה סיבה. אגב, קראתי שנפח הפעילות באתר כבר עקפה את גוגל פלוס. בנוסף, יש להם כבר יותר ממיליון משתמשים רשומים והמספרים בעלייה.

האתר אגב, התחיל ככה בשקט בשקט , בלי כתבות בטק קראנצ' והרבה רעש, ולאט לאט הלך וצבר תאוצה. האמת היא שבמבט ראשון בדף הבית נראה שרוב המשתמשים הן בכלל משתמשות - הרבה אופנה, שמלות ואוכל. ברם, כאשר נרשמים ומתחילים לעקוב אחרי האנשים הנכונים - יש מלא גאדג'טים , מכוניות ספורט ודברים מגניבים. אתם יכולים אגב, לעקוב אחרי - יש לי אחלה קישורים מגניבים כבר בלוח שלי. יותר נכון - בלוחות שלי - כשהקטגוריות הראשיות שמככבות אצלי כמובן, אתם מתארים לעצמיכם זה - גאגדג'טים, צילום, רכבים מגניבים, וקצת עטי יוקרה ושעונים.

אופס, נזכרתי - הנה שימוש יעיל לאתר שראיתי שלשום בכתבה שהכינו עליו לאחרונה בפוקס ניוז:  האתר יכול בקלות לשמש כסוג של מועדפים שימושי כך שתכלו לנעוץ בו את הקישורים והכתבות האהובות עליכם ולגשת אליהן בקלות. יופי, אז עכשיו האתר שימושי.
אגב, ההרשמה בינתיים היא רק עם הזמנה בלבד, אבל אם אתם ממש רוצים אחת - שלחו לי מייל ואני יזמין אותכם. את המייל שלי אתם יודעים איך למצוא (פייסבוק, באתר שלי, וכו').

יאללה תצטרפו בהמוניכם! לפני שגם הטרנד הזה יחלוף...


יום שבת, 18 בפברואר 2012

פעילות לחבר'ה צעירים בחמישי הקרוב ברחובות

יום שני, 16 בינואר 2012

מק מק, מק בוק אייר: סקירה של המק בוק אייר 11 אינץ'


את התפוח (האמת שגם את התפוח הגדול..) גיליתי לפני שלוש שנים והתאהבתי. זה היה כשקניתי את האייפוד טאצ' בנסיעה הראשונה שלי לאמריקה, בחנות אפל בדלאס טקסס. מכשיר פלא. ממשק פשוט וגאוני, שגם נראה טוב. הוא עושה כמעט הכל - נגן מוסיקה, וידאו, גלישה באינטרנט, אפליקציות, משחקים - מאז הוא לא יצא לי מהפאוץ'.

המשך הרומן היה לפני שנה עם האייפד (אותו רכשתי בחנות אפל בסן - פרנסיסקו) שהוא מעין אייפוד טאצ' מוגדל, טאבלט אם תירצו. אותו ממשק פשוט וגאוני, אותם פונקציות, רק בגדול.

לאחרונה התחדשתי במק בוק אייר החדש 11' (אותו רכשתי בניו - יורק), ומה אומר, עכשיו ברור מהו סוד ההצלחה של - Apple. המוצרים של Apple פשוט גאוניים. הממשק, הקלילות, הנוחות. מאז שאני משתמש במחשב כמעט תמיד השתמשתי ב - PC וחלונות / DOS. האמת שאני זוכר שכשהייתי ביסודי היה לנו גם מקינטוש בכיתה, אבל מי זוכר. Apple פשוט יודעים לעשות את זה מגניב.

המקבוק אייר 11' החדש לא רק נראה טוב. הממשק, מערכת ההפעלה, העיצוב, הרושם הכללי - הכל ביחד משדר חדשנות, רעננות, משהו שקשה למצוא ב - PC. ולא שיש לי טענות כלפי PC וחלונות - זה עדיין כלי העבודה העיקרי שלי - אבל כשאני פותח את המק בוק זו חוויה אחרת. שונה מהבנאליות של ה - PC.

דרך אגב, בארה"ב בשונה מהארץ, המק הוא המחשב הנמכר ביותר.


משטח העכבר:
בדרך כלל כאשר סוקרים לפטופ (או כל גאדג'ט אחר) מתחילים מהעיצוב והמפרט. לא סתם בחרתי להתחיל ממשטח העקיבה של המק בוק אייר (ובכלל של כל סדרת המקבוקים החדשה של Apple). משטח העקיבה הוא בעל תכונות של Multi Touch ממש כמו מסך המגע של האייפון האייפוד טאצ' והאייפד. כלומר, ניתן בעזרת שילובים של תנועות מסויימות עם האצבעות לבצע פעולות שונות. כשהתכונה הכי מגניבה (וגם שימושית) ללא ספק זו אפשרות הגלילה - מצמידים שתי אצבעות על משטח העקיבה וגוללים למעלה ולמטה ממש כמו באייפון. כמובן שניתן לבצע זום אין וזום אאוט על התצוגה בעזרת צביטה קלה על הפד, אבל זה גם קיים ב - PC...
בנוסף, תנועה מהירה ימינה או שמאלה על משטח העקיבה וחוזרים לדף הקודם באתר האינטרנט או ממשיכים לדף הבא - כלומר, Back & forward.

הצמדת שלוש אצבעות ותנועה מהירה למעלה לוקחת אותנו אל הדש בורד המפורסם של אפל.

מפרט:
עכשיו אפשר להתחיל. המחשב מגיע בשני קונפיגורציות עיקריות, כשניתן לשנות או להוסיף תכונות. גרסא בסיסית הכוללת מחשב עם מעבד i5, 1.6Ghz, 2GB זכרון פנימי, ודיסק קשיח SSD (Solid State Hard Disk) בנפח של 64GB עולה 999$ (בניו יורק, אגב ב - B&H וברשת Best Buy ניתן להשיג במחיר קצת יותר זול מאשר בחנות אפל) , כשבארץ באתר של iDigital המחיר הוא 5,599.00 ש"ח. אותו מחשב עם דיסק קשיח של 128GB, וזכרון פנימי של 4GB עולה 1199$ בניו יורק, ו - 6,749.00 ₪ ב - iDigital. כמובן שתמיד מומלץ להריץ חיפוש בזאפ מה הכי זול.

כמובן שיש שני כניסות USB, שקע לאוזניות, וכו'. המחשב כולל כמובן מצלמת וידאו מובנית לשיחות וידאו.

למחשב אין כונן תקליטורים / DVD אך נראה שכיום זה לא ממש בעיה. פשוט מתחברים לאינטרנט. או מתחברים עם דיסק חיצוני, או דיסק און קיי.

אגב, המק בוק אייר גם מוצע עם תצוגה של 13 אינץ'.

עיצוב:
המקבוק אייר החדש כבר גרף פרסי עיצוב ממגאזינים נחשבים בעולם ולא בכדי. המחשב פשוט דקיק, עשוי מחומר מתכתי, כסוף , עם עיצוב מינימליסטי, ופשוט נראה טוב. אין מה להוסיף. המחשב הזה עושה חשק לקנות אותו. הוא קטן, קליל, נכנס כמעט לכל תיק, נראה טוב, מגניב, משהו שקשה למצוא אצל המתחרים. ויודעים מה, ה - ASUS Zenbook  וגם ה - Acer החדש לא מגניבים כמו המק בוק אייר. אין להם את הקסם של המק.


ממשק:
אם יש דבר ש - Apple מומחים בו זה כמובן ממשק משתמש. הממשק של מערכת ההפעלה האחרונה מבית אפל, ה - Mac OS X Lion הוא פשוט פנטסטי. נראה טוב, זריז, ובעיקר מגניב. אמת, לוקח קצת זמן  להתרגל, אבל כשמתרגלים - מתמכרים ...
 זו פשוט מערכת הפעלה טובה.

אם נחזור רגע לסעיף "משטח העקיבה" אז גם במערכת ההפעלה אפל שילבה עוד אלמנט נוסף ממערכת ההפעלה של האייפד / אייפון והוסיפה את ה - Launchpad איתו מנווטים בין היישומים השונים, כשברגע שלוחצים עליו לפתע הממשק נראה מוכר כי זה ממש כמו באייפד. האייקונים מסודרים כמו באייפד / אייפון ובעזרת משטח העכבר , שוב , בעזרת שתי אצבעות ימינה ושמאלה מדפדפים בין היישומים. אפילו סידור האייקונים של התוכנות השונות הוא כמו באייפד ובאייפון - לחיצה ארוכה על אייקון והוא מתחיל לרקוד עם סימן ה - x מעליו, כשניתן לגרור אותו לאן שרוצים, או בלחיצה על ה - x גם למחוק את התוכנה, יישום.

הורדת והתקנת תוכנות אגב, מתבצעת דרך ה - App Store. שזה פשוט נוח. בקיצור, לאט לאט אני מתחיל להבין את חסידי המק. כמו גם, להבין מדוע בארה"ב המק הוא המחשב הנמכר ביותר.

החסרון המרכזי של המחשב הוא זמן הסוללה. הסוללה פשוט נגמרת מהר. שעתיים שלוש עבודה, והסוללה גמורה וצריך להטעין מחדש. אבל, זה עדיין לא אייפד, אז זה נסלח.

לסיכום:
מדובר במחשב מאוד מומלץ. הקומפקטיות, השיק, ה - OS X Lion הופכים אותו לבחירה מצויינת עבור המשתמש הממוצע בדרכים. הוא מצד אחד מאוד מתאים לסטודנטים, מצד שני תג המחיר שלו גבוה לסטודנטים. אני חושב שמי שעובד הרבה עם הלפטופ ומסתובב איתו מפגישה לפגישה, כשבין הפגישות הלפטופ משמש כמשרד נייד מהבית - קפה  - ימצא את המחשב הקטן והמגניב הזה כמחשב אידיאלי.

יום שישי, 13 בינואר 2012

הפלוס של הגוגל

הרשת החברתית של גוגל הלא היא גוגל פלוס כבר כאן, ונראה שבמטרה להישאר. הרבה נכתב על הרשת החדשה שצצה לה לפני כחצי שנה וכבר צברה מיליוני משתמשים. אך, נראה שהשאלה המשותפת לרוב המשתמשים היא: למה? למה בכלל צריך את זה? למה עוד אחת?? לא מספיק פייסבוק?? אז אין לי תשובות לכולם, אבל כן יש לי תשובות לבוני אתרים / בלוגרים / מקדמי אתרים או אנשים שעוסקים בשיווק ברשתות החברתיות. אם אתם לא נמנים על אחת מהקבוצות הללו שהזכרתי קוראים יקרים - הפוסט הזה די ישעמם אותכם, אז תסתכלו בתפריט למעלה בבלוג יש קטגוריות של ביקורות סרטים וביקורות מסעדות (או גם הכרויות לרווקים ולרווקות...) - זה יעניין אתכם יותר. לעומת זאת, אם אתם כן עוסקים איכשהו בשיווק באינטרנט , רשתות חברתיות וכו' - אולי תקבלו תובנה או שתיים חדשה.

ת'כלס (וזה לא סוד..) גוגל לקחו את טוויטר ופייסבוק - כלומר, את המבנה (והרעיון ..) של פייסבוק, שילבו עם פיצ'רים שכבר קיימים בטוויטר, והופ - הנה רשת חברתית חדשה. חבל אגב, שלא לקחו גם איזה רעיון או שתיים מלינקדאין - למשל את הקבוצות. איך זה עוזר לנו?

#האשטאג:
בטוויטר ניתן לצרף למילות מפתח בציוץ סולמית, או בטוויטרית - האשטאג, כך שזה הופך להיות סוג של "תגית". כלומר, לחיצה על מילה עם האשטאג תיתן את כל הציוצים שמכילים את התגית , מילה הזו. זה מאפיין חזק מאוד שמצויין לקיום אתרים. גוגל שילבו את האשטאגים גם בפלוס, ושימוש נכון בהשטאג בפלוס נותן תוצאות טובות.

קידום בגוגל:
מיום שלישי האחרון הרשת גועשת על ההכרזה של גוגל על השינויים האחרונים במנוע חיפוש ועל הקידום האגרסיבי של גוגל פלוס בתוצאות החיפוש. טוויטר הוציאו הודעה כעוסה (והאמת שדי בצדק), ובלוגרים רבים ביקרו את השינויים. בשורה התחתונה? Who Care?? ההיפך - זה נהדר - תקפצו על המציאה כל עוד היא כאן - יאללה תתחילו לקדם - הנה אתם מקבלים אפילו דחיפה חינם מגוגל. צריך להוסיף?
אגב, בחודשים האחרונים באמת שמתי לב שסטטוסים בפלוס מקודמים גבוה יותר בתוצאות החיפוש - מאשר כמובן קישורים ברשתות החברתיות האחרות / פורומים וכו'. כך שגם אם אין לכם הרבה עוקבים - אתם כבר מקבלים עדיפות בחיפוש כאשר אתם מפרסמים פוטסים חדשים / קישורים בגוגל פלוס. נצלו את זה כל עוד זה פה. מצד שני, נראה שזה לא הולך להשתנות משום שלגוגל הרי יש אינטרס חזק להמשיך לקדם את הרשת החברתית שלה.

עוקבים:
בגוגל פלוס העתיקו מטוויטר את האופן בו מצרפים "חברים" חדשים, ובשונה מפייסבוק שם צריך לבקש חברות, ובפלוס כמו בטוויטר פשוט עוקבים אחרי משתמשים אחרים, כאשר ברגע שאתם עוקבים אתם רואים בפיד את הקשקושים של האנשים אחריהם אתם עוקבים, ואם אתם נעקבים, כלומר אנשים גולשים אחרים הוסיפו אותכם למעגלים שלהם הם יראו את מה שאתם תפרסמו. עקרון הבתוליות עובד חזק בפלוס כמו בכל דבר אחר שהוא חדש ובתולי. הטריק להשיג הרבה נעקבים היא פשוט לעקוב אחרי כמה שיותר אנשים, שברוב המקרים יעקבו אחריכם בחזרה. זו רשת חדשה, אנשים עדיין לא ממש משתמשים בה / יודעים איך לעכל אותה - וכמו פייסבוק בשנה שנתיים הראשונות כך גם עכשיו מי שחכם ייצור לו קהילה גדולה של נעקבים שכרגע יאשרו די בקלות כמעט כל אחד, מה שלאט לאט יפסק ככל שהרשת תבשיל ותתפתח עם הזמן.

בארץ אגב, הפלוס לא ממש תפס, אך בארה"ב כבר יש הרבה משתמשים פעילים ברשת - וכשאני מתכוון לפעילים אני לא מתכוון לסתם חשבונות שרק פתחו חשבון ולא ממש נכנסים לעדכן ולהתעדכן, אלא לאנשים שנמצאים בפלוס - כך שמומלץ בעיקר לקדם אתרים באנגלית. בשורה התחתונה, נכון לעכשיו ואני מניח שגם בחודשים הקרובים הפלוס הוא פלטפורמה די יעילה , ערוץ נוסף לקידום אתרים ושיווק חברתי. לאחר מכן, אחרי החגים - ההערכה שלי שזה יהפוך לעוד "רשת חברתית" בים הרשתות, כך ששווה עכשיו לנצל את הטרנד.

לסיכום: כיוון שמדובר לא סתם בעוד רשת חברתית, אלא ברשת חברתית של גוגל, שווה לנצל את היתרונות שגוגל מציעה.

יום שלישי, 10 בינואר 2012

גבעת - שמואל - ניו יורק

קווים לדמותה של הביצה בניו - יורק:

ב - Upper West Side נפגשים (בקניות..) ב - Associated (או ב - Supersol) - בגבעת - שמואל בחביב.

בגב"ש כולם הולכים (בשבת) לקרליבך - ב- Upper West side הולכים ל - OZ (ובבוקר ל - Jewish Center, או ל - MJE).

ביום ראשון הולכים לנקודה טובה - ביום שני הולכים ל -  JICNY, MJE. ביום חמישי הולכים לרבצן יונגרייס .

גם בניו יורק הולכים עם מגשים לפני שבת ... (שימו מצלמה בשישי אחה"צ על הרחובות 94-96 ושדרת אמסטרדם ויש לכם סצנה מלאה מסרוגים..)

פיצה הגבעה. פיצה רומא (או Cafe Viva למי שפחות מקפיד על רמת ההידור של התעודת כשרות...)

הדירה ברחוב הזיתים / ביאליק 52 / הרימון / בגין / יוני נתניהו. ווסט מונד, הקי ווסט, בניינים 782, 784 (הטרנד החדש..), הג'יימס טאואר (לאחרונה פחות אופנתי)

בניו - יורק יותר קל להוציא מספר... , מצד שני אחרי 3-4 דייטים היא לא עונה. לא להודעות, לא לטלפונים. הבחורה מסננת - ככה בניו - יורק הן אומרות לא. במקרה הטוב היא תשלח SMS או מייל.. - שהיה נחמד ללמוד עליך, אבל לא שייך (לפחות הניסוח יהיה דיפלומטי ואדיב..). בגבעת - שמואל (ובארץ בכלל) היא תתקשר ופשוט תגיד בטלפון "זה לא אתה, זה אני.."

דייט עולה 70$ בממומצע. לפני הטיפ. ולא, אין דבר כזה דייט בסנטרל פארק. הולכים למסעדה (יוקרתית..). בגב"ש (ובארץ בכלל..) דייט עולה 20 שקל (בממוצע. כולל מאפה ..).

יום שני, 2 בינואר 2012

ביקורת מסעדה: מסעדת אביגייל'ס בניו - יורק

אני עדיין זוכר איך לפני כמה שנים בין שלל תוכניות הבישול בטלוויזיה לפתע פרץ באחת אל המסך שף ג'ף נתן החביב מניו - יורק עם תוכנית הבישול שלו לאוכל יהודי. תכנית הבישול הפכה מהר מאוד להיות פופולארית - בעיקר בסלון של סבתות פולניות שנהנו אני חושב יותר מהבדיחות היהודיות שהוא שזר לאורך התוכנית יותר מאשר האוכל (היהודי כמובן גם כן..) עצמו שהוא לימד כיצד להכין - אחרי הכל הן יודעות כבר להכין הכל...

אז לשף ג'ף נתן יש גם מסעדה מאוד נחשבת ופנסית (Like very fancy..) במנהטן, באיזור הכי לוהט במנהטן, ממש 2-3 בלוקים מכיכר הזמנים (Times Square) ועל שדרת ברודווי (ורחוב 38) מסעדת Abigael's on Broadway. המסעדה כמובן כשרה.

אז כמובן שלא יכולתי לפספס ביקור במוסד הנחשב ולכן לקחתי את ידידתי Abigail לארוחת ערב במסעדת Abigael's.

נתחיל מהסוף: יחסית לניו - יורק (ולגולה / חו"ל בכלל) מדובר במסעדה מאוד איכותית , טובה, אך גם מאוד יקרה (יצא בסוף הערב 100$ לזוג לפני 20$ שהשארתי טיפ..). מצד שני, לצערי טרם מצאתי מסעדה יוקרתית כשרה בחו"ל (והאמינו לי שחיפשתי היטב באירופה ובארה"ב) שתשתווה ברמה למסעדות הכשרות היוקרתיות בארץ - כמו למשל פריים גריל, טוקופיה, ביסטרו 56, הבשר והיין , אנגוס, וכו'.
כלומר, אביגייל'ס, וגם סולו (שסיקרתי לפני כשנתיים) ושילו'ס בלוס - אנג'לס הן אחלה מסעדות. ובאמת, יחסית למסעדות בחו"ל הן נהדרות - אבל הן תמיד נופלות בקטנות. בקטעים המרגיזים. שמסעדת יוקרה בארץ לעולם לא תיפול. למשל לחם הבית שהגיע קר ועם מטבל  (רק) אחד!! ודי סתמי. תפריט היינות המצומצם. חוסר היצירתיות והתפריט הבנאלי.  הקינוחים חסרי המעוף - ואני אוהב מתוק, ויצירתי. אבל, לא באתי להתלונן אם כי לשבח, אז אני אחזור שוב ואדגיש שמדובר באחלה מסעדות, אבל אני אשמח אם בביקור הבא בארץ שף ג'ף נתן ייתן קפיצה לאחת המסעדות הכשרות בתל - אביב או בהרצליה ויחזור עם מספר תובנות.

המסעדה מעוצבת בקפידה ובהחלט מרגישה יוקרתית. במסעדה שני קומות, וכן חדרים פרטיים לאירועים אישיים. רוב הסועדים הם יהודים דתיים מקומיים - זוגות, וגם הרבה חבר'ה בדייטים...
השירות אגב, מעולה. אבל זה כמעט בכל מסעדה בניו - יורק. המלצרים אדיבים, זריזים, בקיאים בתפריט, כוס המים הקרים הוגשה מיד לשולחן בלי שנבקש, ומולאה מיד בכל פעם שהתרוקנה (חבל שלא גם כוס היין...). אבל שוב, זה די סטנדרטי בניו - יורק...

התפריט בגדול מחולק לשניים: התפריט הסטנדרטי והתפריט עם האוכל הסיני. הלכנו על הסטנדרטי.
אז למנה ראשונה הזמנו פולנטה של פירה ופטריות:  Wild Mushroom Polenta
creamy soft polenta with a fricassee of
wild mushrooms, herbs and white truffle oil
המנה היא למעשה פירה עם פטריות ורוטב מעל. המנה טעימה, עשויה היטב, ובהחלט מומלצת לפתיחה.

למנה עיקרית Abigail  בחרה בעוף Chicken Rouladen שהיה טעים ומשביע. אני הלכתי על סטייק: Skirt Steak San Pedro: chargrilled and served with cilantro barbecue vinaigrette, pico de gallo,
avocados and honey roasted potatoes
הסטייק הגיע על צלחת מוארכת והיה גם הוא ארוך ומשביע. הטיבול היה נהדר, והבשר היה טעים ועסיסי. תפוחי האדמה טובלו בעדינות והיו ממש טעימים וערבים לחיך. דווקא המנה הזו הראתה מעט יצירתיות עם תוספת האבוקדו המרעננת שהונחה על מעין שלושה משולשים שהיו סוג של שילוב בין לאפה וטוסט. היה טעים ואף משביע.

את הבשר ליוותי בכוס יין אדום שהיה מעט מתוק מדיי אך השתלב טוב עם הבשר.

לקינוח הזמנו CHOCOLATE DECADENCE:
warm melted brownie, double chocolate chip mint ice cream with a chocolate cookie and drenched in hot fudge

שזה בגדול בראוניס עם גלידה. לא מסעיר. נחמד. בסדר. כלומר, טעים - אך ... , לא יצאתי הפעם מגדרי. אבל שלא תבינו לא נכון - זה קינוח טעים, בעיקר לחובבי שוקולד. ואני אוהב שוקולד. שוב, חסרה לי היצירתיות.

כל התענוג אגב, עלה כאמור 100$ לשנינו, לא כולל טיפ.

בשורה התחתונה: מסעדה מאוד מומלצת. בעיקר לזוגות אוהבים שנמצאים בירח דבש בניו - יורק, או סתם אם אתם בטיול לניו - יורק ובא לכם להפתיע את בן / בת הזוג.

לפרטים:
http://www.abigaels.com

על שדרת ברודווי ורחוב 39.
יש להזמין מקום מראש.





והפעם בפינת הטיפ השבועי: כך תעבירו את כל הפילמים הישנים שנשארו בבית כולל התקליטים הישנים - למדיה דיגיטלית

כלומר, את הפילמים לתמונות דיגיטליות, ואת התקליטים לקבצי mp3.

נתקלתי לא פעם באנשים ששאלו בפורומים השונים האם ואיך ניתן להמיר את התקליטים הישנים שנשארו בבית למוסיקה דיגיטלית, ואותה שאלה לגבי הפילמים הישנים מהמצלמה הישנה והטובה - האם ואיך אפשר להעביר אותם ישירות לפייסבוק...? לאו דווקא לפייסבוק אגב, אפשר סתם למחשב.

אז החדשות הטובות הן שהתשובה חיובית.

חברת  ION Audio פיתחה מספר גאדג'טים חביבים שיעשו את הפעולה בקלות. יש להם סורקי פילמים, סורקי שקופיות, סורקי תמונות, ואפילו - מכשיר שממיר תקליטי ויניל ישנים - כן כן, התקליטים שהיו מנגנים בפטפון הישן לקבצי mp3.

הסורק הבסיסי עולה משהו כמו 70-80$ ויש יותר יקרים.


את הסורק הבסיסי (וגם את הדגם היקר) ניתן להזמין ב - Amazon:
Ion Audio Photo, Slide, and Film Scanner (PICS2SD)
ION FILM 2 SD 35mm Film and Slide Scanner

 או מי שמבקר בניו יורק יכול למשל להכנס ולקנות את הגאדג'ט ב - J&R

פרטים נוספים על המוצר באתר החברה:
http://www.ionaudio.com/products/video-image-conversion/image-scanners
http://www.ionaudio.com/ezvc/#









יום חמישי, 29 בדצמבר 2011

ביקורת מסעדה: והפעם מסעדת NOI DUE בניו יורק

מסעדות כשרות יש למכביר בניו - יורק בכלל, ובמנהטן בפרט. ברם, רובן סבבה - החוכמה היא לדלות את הטובות והמעניינות שבהן. בטיול הקודם המלצתי על מסעדת SOLO שנמצאת בבניין סוני ב - East side, אז הערב סעדתי את ליבי במסעדה חדשה ומעניינת ביחד עם חברים.

מסעדת NOI DUE היא מסעדה חלבית כשרה (חלב ישראל) בסגנון איטלקי. המסעדה מתמחה במאכלים המבוססים על גבינות, מוצרלה, פסטות ודגים.

המסעדה שוכנת ב - Upper West Side ברחוב 69, ושדרת ברודווי. למעשה, קצת קשה למצוא את המסעדה כיוון שהיא נמצאת בקומת ה - Basement (מרתף) וקצת קשה להבחין בה. אבל שווה לחפש.
ההגעה פשוטה - לוקחים את התחתית קו 1,2,3 (אחד מהם) אדום ויורדים בתחנה ברחוב 72 (שלושת הקווים עוצרים שם). יורדים שני רחובות לרחוב 69, ואז לוקחים שמאלה (לכיוון מזרח) ברחוב 69 , ואחרי מספר צעדים מבחינים במדרגות למסעדה. אם לא הצלחתם למצוא - חפשו ברחוב מישהו עם כיפה ותשאלו איפה זה NOI DUE.

המקום אגב, די פופולארי בקרב ה - Young Proffesionals שחיים ב - Upper West Side. אגב, יאנג פרופשיונל - או אם תרצו - Young Jewish Professionals -
בתרגום מילולי לאמריקאית זה לאו דווקא "צעירים מקצועיים" אלא כינוי לרווקים היהודים הדתיים שחיים באפר ווסט סייד.

העיצוב של המסעדה מאופק ונעים לעין ומשרה אווירה נעימה.
למסעדה תפריט יינות שכולל יינות מישראל (כמובן..) מספרד, צרפת, וגם איך לא ארה"ב - יקב ברטנורא המפורסם.
אני פתחתי עם כוס יין אדום Cotes du Rhone: Cuvee DU Centenaire - יין צרפתי שהיה פשוט מענג. אין לי מילה אחרת. הרבה זמן שלא טעמתי יין כל כך טעים. הייתי אומר אפילו שפרט ליקבי יתיר שעוד לא טעמתי יין שמאפיל עליהם - זה ללא ספק אחד הטובים שטעמתי לאחרונה.

קצת יקר האמת - 10$ לכוס, אך שווה כל פני.

הזמנתי מנה שנקראת Melanzane Imbottiti, שהיא מנה מופלאה (ועלתה 14$) ותוארה בתפריט כך:
Eggplant filled with ricotta, baked in marinara sauce and parmigiano served with toasted bread

אז עזבו אתכם משטויות, אל תשברו את השיניים - פשוט בקשו את השקשוקת חצילים...
מדובר במנה מאוד טעימה. המנה מוגשת על מחבת חם - ממש כמו שמגישים שקשוקה בארץ, ואת המנה אוכלים מהמחבת. ישירות. וואלק.
במחבת מונחות להן שני גלילות חצילים ממולאות בגבינה משובחת צפות בשלווה ברוטב עגניות אדום וסמיך, כשמעל שכבה של גבינה צהובה מוקרמת. אויי זה כל טעיםםםםםם!!! יאממממממממממי. פשוט תענוג לחיך. עם המנה מקבלים לשולחן גם את לחם הבית שהיה ממש טעים, וכמו ישראלי אמיתי פשוט ניגבתי עם לחם הבית את רוטב העגבניות הסמיך והמענג.

אפרופו התיאור המסובך של המנה - אני פונה כאן בקריאה נרגשת למורות האנגלית בארץ: אנא מכן מורות יקרות. אני יודע שחשוב לכן ללמד את המילים החשובות באנגלית, אנגלית ספרותית, אנגלית טכנית, אנגלית מדוברת, וכו'. אך לדעתי צריך להתחיל להכניס לתכנית הלימודים באנגלית בארץ ואף אולי לבגרות יחידה נוספת: קריאת תפריטים באנגלית. אני נכנס למסעדות בניו - יורק, פותח תפריט - ואני מרגיש שאני קורא תפריט בסינית , צרפתית - פשוט לא מבין כלום. למה לא לימדו אותנו בכיתה ח' שאגפלנט זה חציל??? מאיפה אני אמור לדעת את זה?? ומה זה לעזאזל "בבא גנוש"???? כל כך קשה ללמד את זה...?? - כתבה בניו - יורק טיימס כבר יותר קל להבין ...

בכל מקרה, אין לי טענות למוריי ומורותיי לאנגלית מהעבר - ב"ה כולן וכולם עשו עבודה טובה, ועל כך אני מודה להן ולהם. אך למען דור העתיד, אנא הכניסו לתכנית הלימודים כיצד לקרוא תפריט. כדי שהתלמידים שלכם לא יובכו יום אחד בניו - יורק באמצע דייט כאשר ישאלו את הבחורה הענוגה והיא תנסה להסביר להם בעברית רצוצה מה זה "בבא גנוש" ...

נחזור לארוחה המענגת: מנה נוספת שאהבתי זה ה: Mazzarelle, שעל פי התפריט מדובר ב: "Mozzarella sticks served with marinara sauce" - אני אחסוך לכם - פשוט בקשו את האצבעות מוצרלה. המנה מורכבת מ 5-6 אצבעות מוצרלה ומוגשת עם רוטב עגבניות. המנה נימוחה בפה, וממש טעימה.

יש כמובן מרקים, מרק היום, דגים, פסטות - שהחברים והידידות דיווחו שהיו ממש טעימים וערבים לחיך. לקינוח הזמנו פאיי תפוחים שנאפה במקום והיה טעים, אם כי די סתמי ובנאלי. מוגש כמובן עם הרבה קצפת.

לסיכום: מסעדה מאוד מומלצת לארוחת ערב אינטימית ונעימה. אחת החלביות הכשרות הטובות בניו - יורק לטעמי.

מומלץ אגב להזמין מקום מראש כי המקום די עמוס בשעות הערב.

לפרטים:
http://noiduecafe.com



יום שלישי, 27 בדצמבר 2011

סוס מלחמה: War horse - סיקור הסרט החדש בבימויו של סטיבן ספילברג

סטיבן ספילברג עושה את זה שוב, ומוכיח שהוא עדיין הבמאי מספר אחת בכל מה שקשור לסרטי מלחמה ריאליסטיים, כפי שעשה בלהציל את טוראי ראיין.
סוס מלחמה שיצא השבוע לאקרנים בניו יורק (בקרוב בארץ) הוא סרט על חברות, על אומץ, על מלחמה, על אינסטינקט הישרדות בסיסי שקיים בכל ייצור חי - מאדם ועד אפילו סוס.
אביו של אלברט הצעיר הוא חוואי בריטי בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, שרוב הזמן די שיכור - אך נוצר בליבו טראומה מהעבר - סוג של הלם קרב מהמלחמות שהשתתף בהם כאשר היה חייל בשירות הוד מלכותו. יום אחד הוא קונה ביריד סוס צעיר, אך מאוד יקר ומביא אותו הביתה. כמובן שאשתו ממש לא שמחה על "המציאה" ומאיימת להחזיר את הסוס בעצמה ליריד, אך אלברט הצעיר מתעקש שהוא יאלף את הסוס ויהפוך אותו לסוס עבודה שיעזור להם לחרוש את החלקה המשפחתית על מנת שיוכלו לשלם שכר דירה. ואלברט אכן עומד במשימה, כשביינתיים נרקם קשר מיוחד ואמיץ בינו לבין הסוס האהוב. לאחר מספר חודשים פורצת מלחמת העולם הראשונה, ואביו של אלברט מוכר שוב את הסוס לצבא הבריטי על מנת לעמוד בתשלום שכר הדירה. הקצין שרוכש את הסוס מבטיח לאלברט לעשות הכל כדי לשמור על הסוס ולחזיר לו אותו עם תום המלחמה. ביינתיים הקצין נהרג עם תחילת הקרבות מול הגרמנים ומכאן מתחילות התלאות של הסוס לאורך המלחמה כאשר הוא למעשה חווה בעצמו את זוועות המלחמה. כאשר אלברט הצעיר מקבל מכתב בו הוא מתבשר שהקצין נהרג, הוא יוצא בעצמו לחפש את הסוס האהוב, מתגייס לצבא - כשאת הסוף לא נגלה - אבל כמו כל סרט הוליוודי אתם יכולים לנחש שהוא טוב כמובן...

מהפריים הראשון הצילומים מרהיבים ומדוייקים, כשגם הקרבות עצמם נראים ריאליסטיים מאוד ופס הקול של הסרט מוסיף נופך דרמטי לאווירה.
סצנת הסיום מרהיבה במיוחד ונראית  כסצנה מהסרטים.

אין לי ספק שהסרט יהיה מועמד השנה מן הסתם לאוסקר, כי גם השחקנים, גם הצילום, גם שחזור הקרבות - הכל פשוט נראה טוב.
מצד אחד העלילה של הסרט דרמטית ונוגעת ללב, וגם ילדים יתחברו. מצד שני, לא הייתי ממש ממליץ לקחת את הילדים לסרט כי הקרבות ריאלסטיים מדיי, והסרט רווי בהרג ומלחמה.

 לסיכום: דרמה, מלחמה, יריות, קצת היסטוריה, חברות בין הנער לסוס. סרט טוב. הדבר היחידי שהרגיז אותי (שוב, כמו בשרלוק הולמס...)  -  זה המבטא הבריטי המחורבן של השחקנים לאורך הסרט, שקצת הקשה עליי להבין חלק מהמונולגים (כי אין בניו - יורק כתוביות לעברית....)



חנוכה בניו - יורק


בשבוע האחרון שמייח פה. כבר כמה ימים לפני חנוכה כמעט בכל חלון ראווה - בחנויות, אפילו בחלונות של הבנקים (ראיתי באחד של Chase) , בסופרמרקטים ובכלל רואים מלא חנוכיות, כשהחנוכיה הפופולארית פה (בעיקר בחנויות ובתי עסק) זו מעין חנוכיה חשמלית לבנה. אגב, כאן זה נקרא מנורה ולא חנוכיה. סופגניות אגב, זה כמובן דונאטס...  - ואם אנחנו כבר בענייני סופגניות, אז פה בכלל אוכלים לטקעס (במבטא אמריקני חזק..) עם רוטב תפוחים (משהו בסגנון גרבר כזה) או עם שמנת. ממש טעים אגב. יש גם סופגניות (דונאטס) , אבל במסיבות בדרך כלל הלטקעס מככבות - וגם מסיבות היה למכביר בשבוע האחרון.

בשדרה החמישית, ממש מול מלון פלאז'ה המפורסם והחנות של אפל חב"ד הציבו את החנוכיה הגדולה בעולם וכל יום ב - 17:30 מתקיימת שם הדלקת נרות.


האמפייר סטייט בילדינג מואר השבוע חצי באדום-ירוק - בגלל החג שלהם, וחציו בכחול לבן - שזה בערך הצבע הרשמי כאן לחנוכה וקישוטי חנוכה בכלל:
התמונה קצת מטושטשת (קשה לצלם בלילה...) , אבל ניתן להבחין. במציאות אגב, זה הרבה יותר מרשים ויפה.
בכלל, כל הסופרמרקטים והחנויות הקטנות שמוכרות הכל מלאים בחנוכיות, קישוטים לחנוכה, סביבונים, מתנות לחנוכה, ומה לא. כבר הזכרתי באחד הפוסטים הקודמים - ואני אזכיר שוב - שאני כל פעם נפעם מחדש מכמה שהאמריקאים מקסימים, ופתוחים, ואיך שהם מכבדים כל דת ומיעוט. פשוט אומה נהדרת.

חנוכה שמח !!



יום שני, 26 בדצמבר 2011

הכירו את הרשת היהודית החדשה: Jspace

רבים ניסו לעשות את זה לפני, והייתי אומר שזה כבר הפך לסוג של טרנד - אבל מי יודע, אולי הפעם זה גם יתפוס. הבעיה היחידה - בשונה מפייסבוק , טוויטר וגוגל + - הפעם מספר החברים הפוטנציאלי ברשת החדשה הוא משהו כמו 15 מיליון פלוס מינוס..
Jspace למעשה לא מגדירה את עצמה רק כרשת חברתית, אלא כפורטל שלם ליהודים, יהדות - ומה שביניהם ...
באתר החדש תוכלו למצוא חלק שלם שמוקדש - איך לא - לשידוכים והכרויות - כמובן בחינם. אירועים שונים בעולם - כמובן אירועים של וליהודים. אוכל - מסעדות כשרות בעולם, טיולים בעולם, וחדשות מהעולם היהודי.

האתר החדש כולל את כל המאפיינים הרגילים של רשת חברתית - תיבת מייל, אפשרות לצרף חברים, יצירת אירוע, עדכונים על אירועים, ועוד.

רעיון נחמד, אבל - בגלל הפוטנציאל המצומצם (מה לעשות, כבר נאמר בכתובים "לא מרובכם..." ) לא נראה שזה הולך להיות הפייסבוק הבא, אבל אם יהיו מספיק נרשמים אני חושב שזה בהחלט הולך להיות שימושי.  האתר שבת דוט קום למשל - שמשדך בין מארחים לארוחת שבת לבין אורחים שמחפשים היכן להתארח בשבת כבר תפס תאוצה והפך להיות מאוד פופולרי בייחוד באיזור ניו יורק והסביבה.

בשורה התחתונה?
ההרגשה שלי שרוב הנרשמים יהיו מן הסתם מניו יורק, פלוס ירושלמים דוברי / חובבי אנגלית.

אז יאללה, תירשמו בהמוניכם:
http://www.jspace.com/ 



Twitter Delicious Facebook Digg Stumbleupon Favorites More