המדריך למציאת אהבה בפייסבוק

זה לא סוד שפייסבוק הפך להיות (בין יתר הדברים שהוא כבר...) אתר ההכרויות הגדול בעולם. אז כיוון שכבר יצא לי להכיר ולצאת עם מספר לא מבוטל של בנות דרך הפייסבוק, החלטתי לכתוב מדריך מקוצר ושימושי איך להכיר דרך הפייסבוק

מדריך ידידותי לגאדג'טים

מדריך קצר לשיחות סלון למי שעוד לא יודע מה זה iPad, בלאקברי, ובכלל

דוסיבלוג

איך הכל התחיל: הפוסט הראשון בדוסיבלוג

מדריך למקומות לדייטים

כמה המלצות למקומות לא ממש שגרתיים לדייטים

מדריך להכנת קפוצ'ינו

מדריך קצר שילמד אותכם כיצד להכין קפוצ'ינו מושלם

יום רביעי, 21 בינואר 2009

לכל מי ששאלה בעבר / שואלת / או תשאל

בס"ד

אני לא יודע לבשל.
לא יודע להכין מרק, לא יודע להכין פשטידה, התנור היחידי שאני יודע להפעיל הוא התנור במקלחת ביום חורפי במיוחד...
אבל אני מומחה לאספרסו. ולקפוצ'ינו. ואני מסוגל לחולל עם המקינאטה שלי פלאים...
אה, והשקשוקה שלי היא אחד מפלאי הגסטרונומיה עלי אדמות! (בדוק, תשאלו את אולי, אח שלי...)

עכשיו תרשו לי לשאול אתכן שתי שאלות בלבד, ואני רוצה שתענו לי בכל הכנות:
את חוזרת מיום עבודה מפרך בבית - הספר, עייפה וסחוטה, פותחת את הדלת, זורקת את התיק על הספה, הראש מתפוצץ, ומתיישבת לרגע של מנוחה ליד השולחן.
ברגעים קשים אלו, מה תעדיפי, שבעלך יגיש לך צלחת קטנה, שבתוכה מים רותחים, מעורבבים עם אבקת מרק, פלפל, קצת מלח, צבע חום כתום מזעזע, ובתוכם צפים להנאתם קוביות תפוח אדמה מאתמול, גזר, כרובית, ועוד כל מיני דברים לא ברורים.
או
שבעלך, יגיש לך כוס חרסינה לבנה, בוהקת, חמימה למגע, רק מלאחוז בכוס גופך מתמלא אנרגיות של אושר...
ובתוך הכוס משקה אספרסו מהביל, חם, בטמפ' המדוייקת, בדיוק כמו שאת אוהבת, עשוי פולי קפה משובחים ממטעי הקפה הטובים בעולם, בעל מתיקות וניחוח עדין, קציפה חלקה וסמיכה, שניחוחותיה מועשרים על ידי חומציות מרעננת ורמז חבוי של ניחוח פרי הדר...
ואת לוגמת לך בהנאה, ובשקיקה, תוך כדי שבעלך מציע לך גם עוגייה ליד (עוגייה שאת אפית כמובן..., אפייה זה כבר מעבר ליכולות...)
פעמים תבקשי קפוצ'ינו, ואז תתענגי על חלב מוקצף, ריחני, לבנבן, עם מרקם יפה של לב מעל, דבר שיגרום לך להיזכר בתקופת הדייטים........, כשכל לגימה מהקפוצ'ינו המהביל מזרימה כוחות חדשים לגופך העייף, והופכת אותך רעננה מרגע לרגע.

ושאלתי השנייה:
את בהריון מתקדם, ערב, לא אכלת מהצהריים, את מתה מרעב, מסוגלת לבלוע דוכן שווארמה ולהישאר רעבה.
נכנסת הבייתה, מתיישבת לשולחן, ורואה את בעלך שהקדים הערב בחצי שעה, וחזר לפנייך מהעבודה.
הג'נטלמן החליט להפתיע וטרח, ועמל, וכיתת רגליו אל עבר הגז, והפך לך את המטבח, בדרך שבר כמה צלחות חרסינה מהסט שהחברה המעצבנת מהאולפנה הביאה לחתונה, ולבסוף הוציא מתחת ידיו ארוחת ערב לכבודך.
ושאלתי היא:
מה תעדיפי לפגוש מול פנייך הרעבות והמיוסרות - צלחת שבתוכה מים רותחים, בצבעי אפור חום מזעזעים, שהורתחו עם אבקת מרק, יין לבן מהקידוש של שבת, כמה בצלים יבשים, קרוטונים מהחלה משבת, שעונה לשם מרק בצל.
או
צלחת גדולה, 50 סנטי"מ קוטר, חרסינה בוהקת (רק בקצוות, כי בפנים...) ובצלחת מונחות לה אחר כבוד שני בייצים, שמשות, כחמה במלואה, כשמש הזורחת, נראה לך חלמון הביצה, וסביבו החלבון בלבן בוהק. מונחות להן שני הבייצים על עגבניות מטוגנות, בשמן זית איכותי, מתובלות היטב בפלפל, כורכום, חוואייג', עם פלפלים אדומים, בצלצלי שאלוט, מדיפה ניחוחות עזים שממלאים את החדר, חודרים אל גופך. גבינה צהובה מותכת, עם מעט מוצרלה מפוזרת קמעה מעל, רסק עגבניות מעגבניות שזה עתה נבצרו היישר מהשדה, טעם השקשוקה כטעם גן - עדן.
ליד השקשוקה מונח לו כיכר לחם שחור, כפרי, לאחר שיצא מהמיקרו, מחומם לטמפ' החדר, פריך, טעים, ועסיסי...
ואת מתענגת לך על השקשוקה, אוחזת בכיכר, בוצעתו, ומנגבת בחדווה את השקשוקה מהצלחת!
יאמממייייייי
זה עושה אותי רעב!!!!!!
אהממממ...

אז זהו, שאחזור שנית, לכל אותן בנות ששאלו, התעניינו, ביקשו לדעת, ושמתעתדות לשאול בעתיד.
התשובה היא: אני לא יודע לבשל (חוץ משקשוקה ואספרסו כמובן...................).

יום שלישי, 20 בינואר 2009

קניתי אמש נורטון 2009

בס"ד

נו, אז??
אז זהו, שהתקנתי אותו על המחשב שלי, כלומר, על הוויסטה Ultimate 64bit שלי , אז??
שגם אותה, כלומר, רכשתי, כלומר - רכשתי תוכנת חלונות כשקניתי את המחשב..

פראייר?
ממש לא!

אגב, אלו שתי התוכנות היחידות שקניתי, כיוון ששאר התוכנות שמותקנות לי על המחשב הן בעלות רשיון שימוש חופשי, דהיינו freeware.
ואם תהיתם - אז אין לי מוזיקה, כלומר שירים ב - mp3 על המחשב.

אז למה אני מספר לכם?
זה בסדר, לא בא לספר לכם כמה אני צדיק .. (כי אני ממש לא...;) )
פשוט, כל הקטע הזה של הגניבה באינטרנט, הפך לדבר כל כך מקובל ונפוץ, כך שכמעט כל ישראלי מצוי שאני מכיר מתהדר בעותק הצרוב של חלונות, או בספריית שירים המרשימה (שהורדה כמובן מהאימיול אחר כבוד), או סתם בתוכנות או משחקים שלא עלו לו אגורה.

העניין הוא שמדובר באזרחים הכי נורמטיבים בעולם, שומרי חוק, שבחיים אפילו לא יטעמו בלי רשות את היוגורט שמוצע לקונים שעוברים בסופר - כי אולי הם לא באמת יקנו אותו...
במילים אחרות , גניבה באינטרנט הפכה לדבר נפוץ, מקובל חברתי, תופעה חברתית, והעניין הוא שאנשים לא מתייחסים לזה כאל גניבה. כלומר, הפוך על הפוך, לא רק שלא קוראים לילד בשמו - גניבה לאור יום (או בלילה - שאז הרוב מורידים...), אלא שהפכו את זה לדבר מגניב, טרנדי, ויותר מזה - אם אתה לא גונב - כנראה שמשהו לא בסדר אצלך...
אני בטוח אגב, שהרבה הרימו גבה וחשבו בינם לבין עצמם - השתגע הבחור?? משלם על נורטון??? על חלונות???? הוא לא שמע על צורב???? או שהוא סתם מקשקש...

אז לא, באמת שכבר שנתיים שאין לי חומר גנוב על המחשב.
שני סיבות:
הראשונה - כי זה גניבה. ואני לא גנב. גם כתוב בעשרת הדברות - לא תגנוב.
אבל למי שהסיבה הראשונה לא מספיקה, אז רציתי לספר לכם כמה דברים, וגם לשאול כמה שאלות.

נתחיל ממוסיקה לא חוקית:
בקשו פעם מהבן של השכנים להשמיע לכם את ההקלטות האחרונות שלו ושל החברים מנגנים במרתף של הבניין עם הגיטרה המצ'וקמקת והטייפ דאבל קאסט שמקליט הכל - לא משהו? נכון?

אז סתם ליידע כללי, את הדיסק האחרון של שלמה / ריטה / רייכל / גלי עטרי (הפייבוריט שלי...) הקליטו מן הסתם באולפן מקצועי. נסו לברר כמה עולה שעת אולפן - הערכה שלי - סביבות 100$. הזמן הממוצע להוצאת דיסק הוא כשנה +-, מה שאומר הרבה שעות אולפן, מה שאומר הרבה 100$ עבור כל שעה...
100$ אגב לשעת אולפן, ברם, באולפן בד"כ יש טכנאי סאונד, עורכים, וכו' - הם לא עובדים בחינם...

את שלמה ארצי לדוגמה (ועוד הרבה זמרים אחרים) מלווים מיטב המוזיקאים - בשביל הספורט נסו לבקש הצעת מחיר מאבי סינגולדה לדיסק הבא שאתם הולכים להפיק, אני מאמין שזה לא פחות מכמה אלפי דולרים טובים, ואנחנו רק בגיטריסט...
נדמה לי שלמתופפים / קלידנים / בסיסטים המובילים - תעריפים לא הכי זולים ...

לזה נוסיף את עלות הפקת הדיסק עצמו, גראפיקה, עטיפה, הפצה, וכו' וכו' וכו' - משהו גובה על הכל כסף.
אם נסכם את כל ההוצאות יחדיו - נקבל סכומים גבוהים מאוד.
בוא נאמר שעלות ממוצעת של אלבום לזמר מתחיל נעה בין 100 אלף דולר (ואני סלחן) לחצי מליון...

את כל זה האומן צריך להחזיר, וכמובן שהוא צריך להשאיר משהו לפרנסתו, אחרי הכל , על מנת שהדיסק ייצא באיכות גבוהה - הוא צריך להקדיש את חייו למוסיקה - כך שאינו יכול לעסוק בעיסוקים אחרים .
ועכשיו שמישהו ישכנע אותי שלהוריד שיר מהאי מיול זה לא גניבה.
אני ממתין...

יבואו החוכמולוגים ויטענו שגם ככה האומנים מרוויחים ימבה כסף - אז א': שיבושם להם - הם מרוויחים את הכסף הזה ביושר, בכישרון רב, ובעיקר בעבודה קשה.
שנית - הם מרוויחים את הכסף הזה ממכירה של דיסקים.
אם כולם יגנבו (יורידו באופן לא חוקי) - הם לא ירוויחו כסף!!

אגב, מעת לעת מתפרסמות כתבות בעיתונים על מצבם הקשה של חלק מהאומנים.
אגב, מדובר בכלכלה בריאה - שלם, קבל מוצר. מוצר איכותי.
זה הגלגל של הכלכלה, וגם של תעשיית המוזיקה, לדוגמה.
למה שמישהו יעבוד ויתאמץ להוציא מוצר מלוטש ואיכותי בחינם???
לא חסר להקות שמציעות את השירים שלהן להורדה חינם (באופן חוקי כמובן) בכל אתר אפשרי - תשוו את המוסיקה שלהם למוסיקה שנמכרת בחנויות....

מהיום, רק מוסיקה חוקית!!!
אגב, מצאתי פתרון - אני אמנם לא מרבה לקנות דיסקים, אך יש אתרים באינטרנט שמציעים מוסיקה חינם, וחוקית - כל מיני רדיו רשת למיניהם. כמובן שהאתרים עצמם משלמים תמלוגים ליוצרים ועם כך אין בעייה.
בתור חובב מושבע של שירי ארץ ישראל היפה אני גולש לי מידי פעם לאתר של ערוץ שבע / תיבת נגינה ושומע לי בכיף הגבעתרון... גם חוקי, וגם מהנה...
יש עוד מלא אתרים כאלה.
לפעמים אני גם מפנק את עצמי בדיסק טוב...

תוכנות גנובות:
כמה עולה לפתח תוכנה?
נתחיל מזה שחברות תוכנה, דהיינו חברות הייטק מפתחות תוכנות.
בחברות תוכנה עובדים מהנדסי תוכנה.
אז לפני שמתחילים בכלל לדבר על עלויות הפיתוח - נתחיל מזה שחברת התוכנה צריכה להצמיד מאזדה 3 לכל מהנדס על מנת שיעבדו אצלה בכלל מהנדסי תוכנה... שזה כבר חתיכת עלות.
כמובן שצריך לשלם לאותם מהנדסים על מנת שיפתחו תוכנות, והמשכורות בהייטק, איך נאמר, לא נמוכות.....
על צוות מתכנתים / מהנדסי תוכנה מופקד ראש צוות - שמרוויח +- 20 אלף לחודש.
כאשר על כל מספר צוותים מופקד מנהל מחלקה, מנהל פיתוח , וכו' - שחוץ מהמשכורת הגבוהה, בהרבה מקרים יקבל כבר רכב קבוצה 3... , ועוד לא דיברנו על הסמנכלי"ם, אנשי מכירות, מזכירות, ושאר ההוצאות התפעוליות...
בשתי מילים: הרבה כסף.
כמובן שאותם מתכנתים / מהנדסים / שאר עובדי חברת התוכנה לא עובדים מהבית, אלא ממטה החברה, שממוקם אי שם בפארק הייטק, בבניין גדול ומפואר שעולה ממון רב, ועוד לא דיברנו על המכונות אספרסו במסדרונות....

כאשר שוב - השורה התחתונה היא הרבה כסף. הרבה כסף עולה לפתח תוכנה. לפתח את תוכנת חלונות לדוגמה עולה המון המון כסף.
אז מהיכן מגיע הכסף?
טרם שמעתי על מטר של כסף שיורד אחת לחודש על מטה מייקרוסופט ברדמונד...

הכסף יקיריי, מגיע מהצרכנים, הלקוחות שקונים את התוכנה.
זוהי כלכלה בריאה.
אלו הם הגלגלים של הכלכלה.
שלם, קבל מוצר.
הרי אף אחד לא מצפה שמישהו יעבוד בשבילו בחינם.
מדוע אם כן הנושא (גניבה באינטרנט) הפך לכל כך אופנתי?? מסיבות הסטוריות.
באזז האינטרנט הגדול החל אי שם בשנות התשעים. כרשת קטנה ובתולית. וכמו כל דבר חדש, גם לרשת החדשה היו כללים פנימיים משלה. וכמו בכל דבר חדש שהולך ומתפתח צומחות גם תופעות שליליות. ואחת התופעות השליליות שצמחו מהרשת החדשה היא כל נושא הגניבה.
פתאום בגלל שלפתע הכל היה כל כך זמין, ונגיש, בצירוף האנונימיות שהרשת הציעה - אנשים הפכו את הגניבה, ואני חוזר גניבה, לדבר מגניב, מקובל, נפוץ, כל עוד זה ברשת כמובן.
למעשה הפכו את הקניין הרוחני לדבר פרוץ.
את זה מותר לגנוב.
ואם אתה לא גונב - כנראה שמשהו לא בסדר איתך...

ושוב פעם יקפצו החוכמולוגים למיניהם - מה, מייקרוסופט, עושים מליונים, הם גנבים, אופיס עולה המון כסף, ובלה בלה בלה.
אז נתחיל מהסוף - מייקרוסופט כחברה מסחרית ראשית לגבות עבור המוצרים שלה כמה כסף שבה לה. אף אחד לא חייב לקנות. מה שבטוח - זה לא נותן לגיטימציה לגנוב.
יעלה על דעת מישהו להתחיל לגנוב אופניים כי הם יקרות מדיי???
ושוב, ברוב המקרים , אם מוצר יקר - כנראה שעלה הרבה כסף לפתח אותו.

נסו להשוות את תוכנות החינם לתוכנות בתשלום ...
למה הן לא באותה רמה? (ברוב המקרים לא מתקרבות) - מסיבה פשוטה - אף אחד לא מוכן לעבוד בחינם.
לא משלמים - לא עובד.
כלכלת שוק בריאה.
ולגבי הטענה הדמגוגית - עושים מליונים (לאו דווקא מייקרוסופט, כל חברת תוכנה אחרת - אדובי, קורל, וכו') - התשובה הראשונה - שיעשו. אם עשו ביושר - שיבושם להם - זה הושג בהרבה מאמץ.
התשובה השנייה - עושות מליונים - כי עדיין יש אנשים ישרים שקונים את המוצרים מכספם. כי יש לקוחות. אם כולם היו גונבים - לא היו מרווחים.
ואז כולם היו מפסידים - כי אף אחד לא היה יושב ומפתח להנאתו את תוכנת חלונות... ואופיס... ופוטושופ, ועוד הרבה תוכנות אחרות... ומשחקי מחשב... (שגם זה חתיכת הפקה..)
אגב, ההוצאות התפעוליות של אותן חברות מסתכמות במליונים (כפי שניסיתי לפרט..).

לצרוב תוכנה / להוריד שיר מהאי מיול / להוריד משחק מאתר פיראטי - זה גניבה!!!!
חד משמעי!!

טענה נוספת שאני לא מסכים איתה היא טענה שהרבה סטודנטים טוענים - אני סטודנט, אין לי כסף, ואני חייב Matlab, Visual C++, Photoshop, Zemax, Code5 וכו'.
אז מה?
אז למה שלא תגנוב גם מחברת ועט מדיונון (כי זה עולה הרבה), וספרי לימוד מסטימצקי (ימבה כסף) , ותיק סטודנט מגניב מהקפיטריה... הרי אתה סטודנט תפרן, והכל עולה מלא - התשובה פשוטה - לגבי אותם דברים יש מוסכמה שזה גניבה.
לגבי תוכנות - משום מה זה נחמד ומגניב לגנוב. אז לא. זה לא מגניב. זה גניבה!.

אגב, גם לגבי תוכנות מצאתי פתרון: במקום Photo Shop אני משתמש ב - Gimp שהיא תוכנה חינמית בקוד פתוח. במקום אופיס אני משתמש ב - Open Office שהיא גם ניתנת חינם. במקום להשתמש בגירסה המלאה של Web Developer, אני משתמש ב - Web Developer Express שניתנת חינם.
אז נכון שזה לא באותה רמה כמו התוכנות בתשלום, אבל אני חי עם זה. ומבין. הרי אף אחד לא שילם לאותם מתכנתים כדי שיכתבו את אותן תוכנות. הם לא קיבלו מאזדה 3. אז למה שזה יהיה מקצועי, שימושי, מלוטש ואיכותי כמו התוכנות בתשלום??

כלכלת שוק בריאה.
שינוי גישה.

זה פשוט, וקל.
צריך רק לעשות סוויצ' קטן בראש.
אגב, לאו דווקא מהסיבות שפירטתי.
סתם כי זה לא מגניב, זה גניבה.

טוב, קדחתי יותר מדיי, אני הולך לשמוע הגבעתרון (מהדיסק שקניתי כמובן!!!!)

יום שבת, 17 בינואר 2009

אני אוהב את השבתות בגבעת - שמואל

בס"ד

את יום שישי אני מתחיל ברולדין על אספרסו ומאפה, ואז ממשיך עם ההכנות לשבת
נוסע לקייטרינג היצירה לבשל את הארוחות............ והופ
מקלחת, סידורים אחרונים, פלטה, שולחן, וכבר שבת...

קרליבך:
מי שלא ראה קבלת שבת בקרליבך,כאילו לא ראה מניין קרליבך מימיו...
בית - הכנסת עמוס מתפללים, אין מקום להכניס קיסם. ברם, מעולם לא אמר אדם בקרליבך צר לי המקום...
(ואם בכל זאת קצת צפוף, יוצאים החוצה לקשקש עם החברה...)
שירה אדירה, התעלות רוחנית, המנגינות, דבר תורה לפני ערבית, האווירה - ממליץ לכולם/ן. תבואו שבת הבאה!

אחרי התפילה פוגשים את כל החברה בחוץ, סבב שבת-שלום הקבוע (חייבים להספיק את כולן.......;) )
ומשם מתפזרים לארוחות.

ארוחות שבת:
למעשה סעודות שבת מתחילות כבר ביום שלישי, כשאם חפצה נפשיכם בסעודות השוות והאופנתיות במיוחד תצטרכו להזמין מקום שבועיים מראש.......... (אני מגזים..)

אם אין לי לפחות 10 מוזמנים , אני אפילו לא פותח שולחן...........
מתאספים 10-15 חברה, אוכלים ביחד, קידוש, שירים, צחוקים, מה עוד צריך?

לאחר הארוחה קופצים לדירות של החברה לומר שבת שלום, מעבר זריז על עיתוני שבת, ומשם למצוות היום - שינה בשבת תענוג..

בוקר תפילה בקרליבך, סעודת שבת (בבוקר בד"כ כבר העסק יותר מצומצם......)
עיתונים, מצוות היום (שינה...), מנחה, סעודה שלישית, ערבית, ואיך שכחנו - ההבדלה בקרליבך.
רב שלמה על הגיטרה, האורות כבים, נרות הבדלה, והמנגינה..

שיהיה שבוע טוב!

נ.ב
אז רואים אתכן/ם אצלי שבת הבאה?

יום ראשון, 11 בינואר 2009

הותר לפרסום

בס"ד

לאור הבקשות החוזרות ונישנות,
פשוט לא יכולתי לעמוד בעומס...

אז בלי הרבה מילים, הנה זה בא, פרק 2 במלך הביצה:

קיבלתי לאחרונה במייל

בס"ד
את הקטע הזה קיבלתי לאחרונה במייל, ונראה לי שחשוב לפרסם, אני מביא אותו כפי שקיבלתי - Copy Paste:
בימים אלו כשבובליל ושפרה הם כבר פאסה
ואיזכור שמו של דן מנו גורם לנו לקמט את המצח במאמץ להזכר "מי זה"?

יש לנו דמויות חדשות על המסך:

מוחמד מעזה ואיברהים מעזה וגם רופא הילדים מבית החולים שיפא
מראיינות דאוגות מאמצות את כל חושיהן האימהיים תוך כדי ראיון:
אושרת קוטלר במבט מלא כאב עם דמעה שמבצבצת בקצה העין:

מוחמד, מה קורה אצלכם? הכל בסדר? איך המשפחה?
מה אתם עושים בזמן הפסקות חשמל?
איך הילדים מסתדרים?
מה אתה מסביר לילדים שלך? אה... שהישראלים מפציצים בגלל שהחמאס יורה עליהם טילים...והחמאס יורה על הישראלים טילים בגלל שהישראלים סגרו את המעברים...
מוחמד, עוד נחזור אליך בהמשך הערב, לשאול מה שלומך ומה שלום המשפחה
מוחמד..העיקר שתחזיקו מעמד.


ומיקי חיימוביץ' בראיון קורע לב עם איברהים שנפסק למגינת ליבנו בצלצולים מקוטעים של טלפון שקרס.

איברהים, איך אתם מרגישים שם...בחושך..עם ההפצצות.. מה אתם עושים בזמן הפצצה?
יש לכם מקלטים? יש לכם אוכל?


אם זה לא היה אמיתי, זה בטח היה מצחיק.

יצאנו מעזה , שמנו גבול ביננו לבינהם, אנחנו במצב מלחמה איתם, עם מי שיושב מאחורי הגדר הזו.אולי שמישהו ישים סוף לשידורי האיוולת האלו?

למה צריך לעשות כל הזמן את ההאנשה שלהם?
לא ברור לי הנסיון הזה להראות כל הזמן את הצד השני.
לפעמים לא ברור שמדובר בערוצי טלוויזיה ישראלית.
הסבל שלנו הוא מה שאמור לעניין. לא מדובר בזמן של שיחות מקדימות לשלום בו עלינו להכיר את הצד השני, לראות שהוא אדם בדיוק כמונו.
ההסתכלות הזו על הסבל של האחר, מקטינה ממידת ההזדהות עם בני עמך.

תמונה של ילדה בוכה מעזה שמככבת כל היום בדף הבית של YNET ושבאה במקום תמונה של חיילים מאובקים/בית הרוס/ ילדים משדרות שנמצאים בחרדה/מסעדות דרומיות ריקות/טורי מכוניות העושים את דרכם צפונה מעוררת תהיה גדולה לגבי מי ששם את התמונה בדף הראשון של YNET.

אנחנו במלחמה, יש לנו מטרה להפסיק את ירי הטילים, להשמיד את היכולת של החמאס.
ברור שלא כל העזתים רעים וחמאסניקים אבל כרגע הם ממש לא צריכים לעניין אותנו. יש לנו לוחמה על הקיום שלנו.

יש לנו חיילים מדהימים שנלחמים בעזה ומנסים לשקם במעט את אסון ההתנתקות (אגב האם כבר קם הפוליטיקאי שהודה שההתנתקות היתה טעות פטאלית ?)
יש לנו עורף שעומד איתן ומייחל לנצחונו של צבא הגנה לשיראל.

אז בבקשה מכם, הפסיקו לחקות את אל ג'אזירה ואל מנאר.
לא עוד מרואיינים עזתים ברשתות ישראליות רשמיות, לא עוד תמונות מעוררות רחמים שלא מעוררות את רחמינו בעמודי האינטרנט.



קטע זה נכתב לפני יומיים.
מאז נהרגו 6 חיילים מהמובחרים שבחיילנו.
אתמול התקיימו 4 הלוויות , היום התקיימה הלוויה אחת.
את מהדורת הבוקר של רשת ב' היום בבוקר בחרו להקדיש לנפגעי בית הספר מעזה.
מזל שאריה גולן דיבר עברית אחרת היה ניתן לחשוב שזו מהדורת החדשות של האיחוד האירופי.


את כל הקטע הזה ניסיתי להעלות בYNET בערוץ הדעות

וכך הם ענו לי:


אנו מודים לך על פנייתך ועל שהקדשת מזמנך לכתוב אלינו.

לאחר עיון של הגורמים המערכתיים הרלוונטיים, הוחלט שלא לפרסם מאמר זה משיקולי מערכת.

בברכה,

אבישי ב.
מחלקת שרות לקוחות
www.ynet.co.il


ולכן הקטע הזה ישורשר בינכם ובין חבריכם ויגיע לתפוצה רחבה, הרבה יותר מYNET דעות.

יום חמישי, 8 בינואר 2009

החתול של שרדינגר - סיפור שאולי קרה באמת...

בס"ד

את עינב ראיתי לראשונה באירוסין של חבר לפני שנה וחצי בערך.
אחרי חצי שנה פגשתי אותה במקרה בחתונה של חבר אחר, ואז ניגשתי, אמרתי שלום, פה שם, שם פה, מה המספר, כוס קפה - בסוף זרקה אותי.... :(

בכל מקרה, מדובר בבחורה ממש מוכשרת, קולנוענית דתייה, ובכלל בחורה מגניבה.
אז היום אני מארח אותה אצלי בבלוג.
כשיצאנו היא שלחה לי סיפור חמוד שכתבה בעבר, אתם מוזמנים להינות:

החתול של שרדינגר
מה הסיכויים שזה יקרה, הפועל מעולם לא לקחו את גביע המדינה, מה הם חושבים לעצמם, ועוד מול מכבי.
נדמה שלכולם היה מה לומר על זה, ורק לי לא. דווקא רציתי להגיד, כן, משהו חכם כזה, להניח ידיים על הראש ולשחרר צעקה מתוסכלת אל המסך שיאוו, הוא פוזל, ואיך הוא לא ראה, אבל לא יצא לי כלום.
לקחתי עוד לגימה מהבירה ובלעתי אותה, אופק ודניאל קלטו לרגע את עווית הגועל שאולי גם לא ניסיתי להסתיר. נו באמת, מה הסיכויים שאני איי פעם יאהב בירה. אז נשענתי אחורה עם הבקבוק ביד, ככה, להרגיש חזקה, אבל אז כולם קפצו בתרועות והבירה נשפכה לי על החצאית.
טוב, קמתי והכרזתי, אני הולכת להביא פופקורן, אבל הם כבר היו מרוכזים במשחק.

ידעתי שאין סיכויי שמים יוציאו תריח של הבירה מהחצאית, אז סגרתי את הברז, אבל אז נהיה שקט וכל מה שיכולתי לשמוע היו הקולות העמומים מהסלון.
קרעתי את הקרטון של חבילת הפופקורן והתענגתי על הרעש שהקרע השמיע. ואז ראיתי אותו, הוא הביט בי.
"רגע, את, את שמה במיקרוגל, נכון?" בהתחלה כל מה שהייתי מסוגלת לעשות זה להנהן, הדחף הראשון שלי היה לרוץ לסלון לעמוד מול כולם כשאני מסתירה את הטלוויזיה ולצעוק: "ירון מדבר איתי".
ירון! כן ירון נו, האח הגאון של מיכל, הרזה הזה עם התלתלים, חולני כזה, כאילו ראבק, כמה שנים שאנחנו חברות, שאני כמעט גרה אצלה והיא אצלי והוא תמיד מצליח להתחמק. מסתובב בבית כמו איזה רוח רפאים וחוזר לטכניון.
תמיד באמצע איזה וויכוח או משהו הוא יופיע, יחטוף משהו מהמקרר ויברח.
כמו עכבר מעבדה הוא בטח מחכה רק לרגעים האלה שכולם עסוקים מידיי כדיי לעשות גיחות, פריק. אבל אני קלטתי אותו מזמן, וחיכיתי, או שככה לפחות חשבתי.

מנגנון ההלקאה העצמית שלי נדלק, מה זה השיתוק הזה, דווקא עכשיו נו תגידי משהו. הוא כנראה שם לב שהתרגשתי ופנה אליי עם משהו שיכול להתפרש כחיוך.
מרחוק נשמעו קריאות בוז שכנראה הזכירו לו שפה, ממש קרוב קיימת סיבילזציה שלמה חיה ונושמת.

והוא פנה ללכת "רגע" אמרתי "זה יהיה מוכן ככה, כאילו אם אני אכניס למיקרו" וראיתי אותו צוחק "כאילו? כן, כן זה על פונקצית הגל"
לא הייתי בטוחה אם הוא אמר את זה לי או שדיבר לעצמו "מהזת'ומרת"
"זאת אומרת שאם שמת, או לא, כן, רגע, מכירה את החתול של שרדינגר"? שוב השתתקתי, הצורה שבה נעמד העידה עליו שהוא מת כבר ללכת, לא היה לי נוח להחזיק אותו ככה. אבל איך שהוא דיבר, כאילו יש לו הרבה מה לומר והוא רק מחפש מאיפה.
"תתחיל" חייכתי והתיישבתי על השרפרף.
"אהה רגע, את מעוניינת לשמוע נכון, כי זה.." "כן" "אז, אז ככה, שרדינגר , הוא רצה , אוקי, במכאניקה קוונטית יש מתמטיקה להבנת מצביים קוואנטים, אוקי?" הוא עצר מלנשום וחיכה להנהון בבוני מצידי ורק אז המשיך.
"אוקי, אז הוא, יש רעיון שנמצא בחלקיק של סופרפוזיציה של אממ, שיש לכל מיני מצבים אפשריים..." כאן איבדתי אותו, או שלגמרי הייתי איתו, אני לא בטוחה.
הוא חשב בקצב מהיר הרבה יותר מהקצב שבו היה מסוגל לדבר,או ש/אני יכולתי להבין.
הוא בלע מילים, הוא גמגם ונאבק עם הצורך להסביר את עצמו, ואני, רציתי כ"כ להבין אותו.
"אז יש סבירות של 50% שהאטום הרדיואקטיבי יתפרק, ובסוף ,הוא , פותחים את התיבה ואז יודעים אם החתול חי או מת, אוקי, אבל כל עוד התיבה סגורה הסובייקט מרחף בין שני המצבים" הרגשתי שאני מרחפת בין מצב של הבנה ושל חוסר הבנה, הוא מצידו חיכה שאני אגיב.
"וואו" "סתם, זה....לא חשוב" " ירון, זה היה מעניין תודה" הוא חייך ופנה ממני, הפעם הייתי מוכנה לתת לו ללכת. הכנסתי את שקית הפופקורן לתוך למיקרו והפעלתי, מה הסיכויים שירון יפנה אליי בכלל.
עצמתי את העיניים והקשבתי לגרגרי התירס המתנפצים. כמו הבועות הקטנות שמרחפות לי בראש ומחלקות סיכויים והסתברויות לכל מני תופעות, הן רק מרחפות, תכלס, הבועות האלו. נכנסתי עם הקערה המתאדה, בסלון היה ריח חריף של בירה שהזכיר לי את הכתם על החצאית. אלה הדקות האחרונות למשחק ורק שולה שמה לב שנכנסתי.
"מה יש" היא פונה אליי "ראית רוח רפאים"?
"חתול" עניתי, אבל אף אחד לא שמע כי באותו הרגע כולם קמו בשאגות אדירות, הפועל לקחו תגביע.
מה הסיכויים שזה יקרה..........................................

יום ראשון, 4 בינואר 2009

שבת קמפוס בבר - אילן

בס"ד

השבת , שבת ויגש הייתה שבת קמפוס בבר - אילן.
עדיין לא יצא לי להיות בשבת קמפוס, אז החלטתי לנסות.
הלכתי עם יואב, וכרגיל פגשנו את כל החברה הרגילים... (והקבועים..)

ערב שבת תפילה בכולל, ואז ארוחת שבת באגודה, ואחר כך היה עונג שבת עם ציפי חוטובלי

איכשהו יצא שישבתי בשולחן עם ציפי - אחרי הכל VIP או לא VIP....? (תודה ליואב שהביאני עד הלום - לשולחנה של ציפי........)

אחרי הארוחה, בעונג שבת ציפי חוטובלי סיפרה את סיפורה האישי, איך היא הגיעה למועצת החכמים, ומשם להצעה של ביבי להצטרף לליכוד - אכן סינדרלה מקומית / מיגזרית / What ever... בכל מקרה אני רוצה לאחל לה המון הצלחה, ונקווה שהיא אכן תזכה לייצג את המגזר בכבוד - נראה לי שאפשר לסמוך עליה.

שבת בבוקר אחרי התפילה היה קידוש, פגשנו חברים, שיעור בפרשת - שבוע, ארוחת שבת, והופ - משם , למיטה, מנחה, סעודה שלישית, ערבית, קידוש לבנה, וכרגיל - לא מסוגל להחמיץ - ההבדלה המיוחדת על גיטרה - בקרליבך.

סיכום: תחושת דה ז'ה וו כבדה מימיי כסטודנט במכון לב, בהבדל אחד: הפעם היה בנות בארוחות........
חוץ מזה - הרוב שם ילדים קטנים... נראה שעברנו את הגיל....

האם נחזור שוב?
שאלת מליון הדולר...
אולי אם בר - אילן יבקשו / יזמינו את מלך הביצה לדבר בעונג שבת.............................. :)

שיהיה שבוע טוב!!

ובהזדמנות זו נישא תפילה שכל חיילי צה"ל שנמצאים ברגעים אלו בעזה ובכל אתר ואתר יחזרו הבייתה בשלום!!!

יום שישי, 2 בינואר 2009

חוץ ממסיבות אני גם מארגן מדי פעם אירועים שונים כמו למשל

בס"ד
ערב זיכרון לגוש - קטיף וצפון השומרון שאירגנתי אצלי בדירה בתשעת הימים.
הרעיון היה לעשות משהו קצת שונה, ערב עם סיפורים על הגוש וצפון השומרון, קצת שירים שקטים ועצובים, שירי ארץ ישראל היפה, שירים חסידיים שקטים, וכמובן - השירים ששרו בגוש.
הבעייה הייתה שאירגנתי את זה בתשעת הימים ואסור לנגן בתשעת הימים, אז שאלתי קצת בשותי"ם הווירטואליים:

"
תוכן השאלה:

בס"ד
לכבוד הרב שרלו שלום רב.
אני מעוניין לארגן ערב זכרון לגוש - קטיף השבוע.
הרעיון הוא ערב של שירים נוגים, קצת סיפורים על הגוש, אולי איזה מצגת,
ודבר תורה הבסיס הוא ערב שירים שקטים, קצת שירים חסידיים (בליווי גיטרה) האם יש היתר?
מה הצדדים ההלכתיים?
תודה רבה

תוכן התשובה
שלום וברכה
בוודאי והדבר מותר.
אין איסור במוזיקה מצד עצמה (שהרי אפילו בקינות אנו שרים), כי אם בהקשר.
אם מדובר בערב מסוג זה שאתה מתאר כלל אין איסור בדבר, ועל כן אין צורך בדיון עמוק. כל טוב ויישר כוח
התשובה התקבלה מהרב יובל שרלו
בתאריך ג´ אב ה´תשס"ח
ועוד שאלה בנושא מהאתר ישיבה:
"מוזיקה שמחה בשלושת השבועות
הרה"ג זלמן מלמד שליט"א
שאלה:
האם מותר לשמוע גם בתשעת הימים שירים ווקאליים בלבד שאין בהם כלי נגינה
במידה ומותר - האם עדיף להמנע מכך או שאין עניין להוסיף החמרות?
מה דין שירי חורבן המלווים בכלים?
תשובה:
מותר לשמוע בתשעת הימים שירים שמעוררים צער על החורבן גם אם הם מלווים בכלים.
ומוטב להמנע מלשמוע שירים אחרים אם הם מסיחים את הדעת מהאבלות על החורבן.

לפני האירוע הדפסתי קצת סיפורים על גוש קטיף, והכנתי חוברת אקורדים עם שירים חסידיים שקטים ושירי א"י.

החברה הגיעו, ניגנו ושרנו שירים שקטים ועצובים, אנא בכוח, תפילה לעני, ארץ ארץ ועוד.
אחת הבנות שהייתה בגירוש בגוש סיפרה את הסיפור שלה כשבחי"ת בגוש ואחר כך בחומש.
ואז עוד חברה שגם היו שם התחילו להיפתח ולספר.
באיזה שהוא שלב נכנס לדירה כתב של איזה מקומון שלא יודע איך הוא שמע על האירוע. בכל מקרה הזמנתי אותו לשבת להצטרף אלינו.

ואז הבחור סיפר את הסיפור שלו כשב"ח בגוש ובחומש, והסתבר שהוא מכיר את הבחורה שסיפרה את הסיפור שלה (מגוש קטיף וחומש כמובן...), ובקיצור היה ערב ממש לעניין, ערכי, מרגש, ונקווה ששנה הבאה נחגוג את יום בניין גוש קטיף וצפון השומרון בגוש קטיף וצפון השומרון...










Twitter Delicious Facebook Digg Stumbleupon Favorites More