יום שלישי, 13 ביולי 2010

תגובתי למחקרים האחרונים בנושא הביצה שפורסמו לאחרונה

פורסמו לאחרונה שני מחקרים על "הביצה" שעוררו פולמוס והדים רבים. אחד של חוקרת אם איני טועה מאוניברסיטת השומרון באריאל שטען כי החיים בביצה מקטינים את הסיכוי למצוא כלה / חתן, והשני של דוקטורנט מלומד מהאונ' העברית אם איני טועה (בשנית) שטוען כי המבחר הרב העומד לרשות הצעירים כיום - אינטרנט / פייסבוק / אתרי הכרויות / הביצה / וכו' - מקשה על הצעירים לבחור, ומקשה על מציאת הזיווג, וכו'. אחת הדוגמאות המובאות במחקרים היא הניסוי שנערך בדוכן ריבות בו התבקשו טועמים לבחור ריבה, כאשר פעם אחת הוצגו בפניהם שלוש אפשרויות בחירה, ופעם אחרת הוצע להם שולחן עם כעשרים ריבות שונות עליו, כאשר הניסוי הראה שבעת שהוצגו יותר בחירות, כך התקשו הטועמים להחליט ונותרו מבולבלים. המחקרים עשו אנלוגיה בין ריבת תותים לבין מציאת הזיווג - שזה, אם להודות על האמת - די קשקוש בלבוש...

אתחיל מהסוף: לעניות דעתי מדובר בעוד קשקוש ואוסף גיבובי מילים אקדמאיות. הלא, טבעה של האקדמיה שהיא צריכה להצדיק את עצמה ואת תקציבי המחקר, ולכן חדשות לבקרים אנו שומעים על עוד מחקר חדש ומלומד שיצא, כשרובם של המחקרים הוא צרור גיבובי וליהוגי מילים גבוהות וטרחניות שכל מהותן לנפק הצדקה כלכלית של מילגת המחקר של החוקר/ת המשועמם/ת.

כעת לנימוקים:
החקרים עשו שקשוקה וערבבו בין הבעיה לבין פתרון אפשרי. אם לרגע נגדיר את הבעיה: רווקות מאוחרת.
הגורמים לכך רבים. עיקר הסיבה היא התרבות המערבית, תרבות השפע שאנחנו חיים בה. כמו גם התקשורת, מגאזינים, טלוויזיה - מודל היופי שנוצר בפוטושופ וכו'.
אלו הן לדעת רבים שני הסיבות העיקריות.
בציבור שלנו אגב, הבעיה חריפה יותר כיון שמצד אחד אנחנו דתיים על כל המשתמע - שמירת נגיעה, צניעות וכו' - ומאידך מאוד פתוחים, עובדים, וחיים את שני העולמות, מה שנקרא "תורה ועבודה".

כעת, ברור שגם אילולי המבחר הרב, ואילולי הביצות עדיין הבעיה היתה שרירה וקיימת. לא הביצות ולא המבחר יוצרים את הבעיה. אדרבה, אילולי היו קיימות אפשרויות מגוונות להיכרות הבעיה היתה רק מחריפה. כיון שאז החברה הצעירים היו יושבים בביתם בלי כמעט אפשרות להכיר.

למעשה, פתרון אפשרי לבעיה הוא המבחר. עצם העובדה שלאנשים יש יותר אפשרויות והזדמנויות להכיר עוזר להם לצאת ממעגל הפנויים פנויות. אגב, שני ידיים לא יספיקו למנות את חבריי שהכירו והתחתנו דרך האינטרנט - החל מאתרי ההכרויות המסורתיים, ועד הפייסבוק בשנה האחרונה. כמו גם חברים שהכירו בארוחת ביצה למשל, או סתם במסיבה / אירוע וכו'.

כעת לעוד מיתוס מטופש: המנטרה הקבועה והשגורה בפיהן של כל הדודות היכנה הזקנות היא "שהביצה זה ממש נורא" ו - "את/אתה חייב/ת לצאת משם כי אחרת תטבע/י". הבלים. רוב החברה שגרים בביצה באמת ובתמים רוצים להתחתן ולהתמסד. הביצה היא בסך הכל מעגל חברתי. תקופת מעבר. עד ש. בסופו של יום מדובר בחברה צעירים, ואני לא רואה כל פסול בכך שחברה צעירים גרים באותו איזור, אוכלים יחד בשבתות, נפגשים לעיתים לשיעורים / אירועים וכו' באמצע השבוע. זה שאדם לא התחתן לא אומר שצריך לגזור על עצמו כליה חברתית.

ולא, זה לא גורם לאנשים לרצות להישאר רווקים. זה קשקוש. אנשים כל הזמן יוצאים, מכירים, ורוצים להתחתן. ובתוך עמי אנוכי יושב, ואני שומע ומדבר עם חברים. זה ממש לא ה - Issue.

וכן, תתפלאו, אנשים הכירו בביצה - אם תוך כדי ארוחת שבת משותפת, או סתם איזו מסיבת יום - הולדת, וכו'.

לגבי הטענה בדבר המבחר המבלבל: בד"כ אנשים יודעים פחות או יותר מה הם מחפשים. כך שבין אם יהיו להם 100 דייטים בין 3 דייטים - גם באין מבחר הם לא יתפשרו. כי זוהי התפיסה כיום. ואם רוצים לשנות צריך לשנות תפיסה. צריך לשנות תפיסה אולי לגבי מה חשוב, ומה חשוב לחפש וכו'. אבל העובדה היא שאם מישהו או מישהי יצאו כבר למאה דייטים, גם אם ימתינו להם עוד 200 דייטים פוטנציאליים ברור כי אם לפתע יפגשו במישהו/י שמוצא/ת חן, אזי הרוב ימשיכו בקשר על אף ה"כביכול" מבחר. כיוון שדווקא מי שכבר יצא למספר דייטים בחייו, וראה את המבחר יודע שאמנם יש "כביכול" מבחר גדול, אך רק לעיתים רחוקות מזדמן דייט באמת טוב שבאמת בכיוון ולא עוד דייט סרק. כך שאני חושב שהאינטרנט כן פותח עוד הזדמנויות ועוד אפשרויות להיכרות.

אגב, יתרון נוסף בהיכרות ב - סליחה על המילה הגסה "ביצה" הוא שמדובר בהיכרות טבעית, פנים אל פנים, לא עוד בליינד דייט שלעיתים קרובות נועד לכשלון מראש.
אותו הדבר לגבי האינטרנט, שמאפשר לראות לפני הדייט במי מדובר, להתרשם באופן ראשוני, וכך לסנן הצעות שממש, אבל ממש לא מתאימות.

דבר נוסף, אני מכיר הרבה חברה (לא) צעירים שגרים עם ההורים, שמתרחקים כמו מאש מכל מה שקשור בביצה, שבחיים לא יכירו דרך האינטרנט, וכן, הם עדיין רווקים/ות. וכן, יש להם הרבה פחות הצעות. וזו עובדה.

אז מה הפתרון? לא יודע, ואני לא חושב שיש פתרון אחד מוחלט. מה כן? לדעתי עצם העובדה שיש מבחר, כמו גם שימוש נכון ומושכל באינטרנט, באתרי הכרויות לדתיים, בפייסבוק, בלהכיר אנשים, להגיע לשיעורים / אירועים וכו' - יכול בהחלט להוות עוד סוג של פתרון.
אני חושב שהטכנולוגיה מיטיבה עימנו ויש לרתום אותה למטרות חיוביות.

שיהיה בהצלחה.

הכרתם דרך האינטרט? בארוחת שבת בביצה? ספרו לי על כך.

לסיום: הנה רשימת עשרת אתרי ההכרויות המובילים לדתיים ברשת. ומדריך כיצד להכיר דרך הפייסבוק









7 תגובות:

מנחם יקירי
אני מסכים איתך לגמרי לגבי ה"מחקרים" שפורסמו הם אכן קשקוש אבל אני לא מסכים איתך בכלל לגבי ה"בעיה".
אתה מגדיר רווקות מאוחרת כבעיה , אני לא חושב שזו בעיה בכלל. אני חושב שחתונה מוקדמת והלחץ של החברה שלנו לחתונה מוקדמת ההן אלו שיצרו את הבעיה. כל רווק ורווקה שעוברים את גיל 24 מסומנים בחברה שלנו כבעייתיים(אני מרגיש זאת על בשרי כרווק דתי בן 26),וזה גורם להתנהגות היסטרית בדייטים. כשבחורה בדייט ראשון כבר מדברת על ההזמנות לחתונה , ולא לצחוק זה קרה לי לא פעם אחת ,זה מקרין לחץ . ואף אחד לא אוהב לחץ .כשבחור שומע מהרבנים שלו שלא צריך יותר מחמש דייטים כדי להחליט על חתונה זה גובל בהפקרות.
גם ככה אחוזי הגירושים של החתונות המוקדמות רק עולה ועולה.
אני מציע לכולם להירגע ולהפסיק להלחיץ.
רק ככה ניתן יהיה למצוא את הזיווג המתאים ,ולא להתייחס לכל דייט כושל כאילו נפלו השמיים.

הביצות אכן נותנות מענה הולם להיכרויות ומפגשים חברתיים, כי אין מה לעשות אנחנו חברה צעירים שזקוקים לחברה ולמפגש עם צעירים אחרים.

לא נעים לי להגיד לך מנחם, אבל אתה לא צודק לפחות בקביעה אחת שלך: רוב חברי הביצה רוצים באמת ובתמים להתחתן. הנסיון שלי עם בחורי הביצה (או דומיהם) מראה שרבים מהם אולי חושבים שהם רוצים להתחתן, אבל בפועל הם לא עושים שום דבר כדי להביא את זה. הם בעיקר משלים את עצמם שהבחורה היא זו שלא התאומה/ הייתה ילדותית/ לא מבינה אותם ועוד טענות כאלה.
אבל עם יד על הלב מנחם, כמה בחורות כבר יכולות לא להתאים לבנאדם- שלושים? חמישים? שבעים בהפרזה? אבל לצאת עם למעלה מ-100 בנות ואף אחת מהן לא התאימה??? יש לזה שלוש סיבות: 1. אולי דתיות זה בכלל לא ה-type; 2. לא באמת באמת רוצים, גם ברגש אבל בעיקר בשכל, להתמסד ו"לסגור עסקה" לכל החיים כי הרבה יותר נוח להיות רווק ולעבוד על עצמך שאתה מאוד רוצה אבל לא מצליח; 3. האנשים לא באמת מבינים את משמעות החתונה והקשר עפ"י הצביון הדתי.

רק כדי לסבר לך את האוזן: אני רווקה ואני עמוק עמוק מהברנז'ה של בר-אילן.
אם אתה רוצה להמשיך לדבר על זה: lilachnativ@gmail.com

אני מסכימה עם לילך. הבעיה אצל רווקים\רווקות רבים ,זה שהם חושבים שהדייט הבא יהיה יותר טוב. הם לא מבינים שבסופו של דבר כולם פחות או יותר אותו הדבר [צעירים דתיים ומשכילים] .הרי מדובר בבני אדם ולכל אחד המעלות והחסרונות שלו.ואמר התנא[ר' חנינא אם אינני טועה]יהי רצון שנראה מעלת חברינו ולא חסרונם. כאשר פוגשים בחור\בחורה צריך לחפש את המעלות [ולכל אחד ואחת יש כאלה]ולא לפסול על הסף. חייבים להתאזר בסבלנות ולפני כן באמונה. צריך להתפלל ולבקש מעומק הלב שה' ידריך אותנו ויכוון אותנו כל אחד ואחת אל הזיווג שלו.
שיהיה לך ולכולנו בהצלחה ובמהרה.

אני מסכימה עם לילך.חייבים להיגמל מהמחשבה שהדייט הבא יהיה מוצלח יותר.אין לזה סוף. המחשבה הזאת מקבעת ולא מאפשרת להגיע להחלטה בוגרת ורצינית.הדבר דומה לעסקים. צריך אמונה ובטחון בה' ו"לקחת סיכונים מחושבים" רק כך אפשר להגיע אל המטרה.הברירנות האינסופית משאירה אותנו בנקודת ההתחלה.חבר'ה מחוגי השעון לא עומדים במקום. הם מתקדמים בעקביות אבל אנחנו נשארים מאחור.חבל!!!
קדימה לעבודה .את ההססנות השאר מאחור.
שיהיה בהצלחה לכולנו ובמהרה.

חברות קשקשנים. ממש. תמיד יהיו אלו שעדיין לא התחתנו, כאלה שנעים מדייט לדייט ויימצאו תירוצים מפה ועד בכלל ל: מה הבעיה? אם יש בעיה? וכיצד פותרים את הבעיה הקיימת או שאינה קיימת...? דבר נוסף, די לבוז למחקרים האקדמיים כי באמת זה לא שייך. מצדיק או לא מצדיק מילגת מחקר, זה ממש לא שייך. מה כן שייך? זה לא חשוב. עולם כמנהגו נוהג ומה שהיה הוא שיהיה. הציבור הדתי הלחוץ הוא בעיקר ציבור ההורים (הדודות המצקצקות, ולא מאיכפתיות אלא רק להציק, זה בדוק - אינ קורא לאקדמאים ולחוקרים שבניכם להרים הכפפה ולהוציא מחקר יסודי בנושא הדודות המצקצקות), לא החתנים והכלות הצעירים שמה לעשות, מצויים בחברה המטפחת לימודים וקריירה ואינדיבידואליזם (כי כך בנויות חברות מערביות). וכולם שוכחים פרט אחד חשוב. או למעשה, מישהו מאד מאד חשוב ושמו - הרמב"ם. ומה דין שמיטה להר סיני? ובכן, הרמב"ם סובר שחתן מיועד אמור להיות לפחות עם פרנסה ראויה ובית, כן כן. לא פחות. הוא לומד את זה מדיני מלחמה. והחיים הם ממש סוג של מלחמה, כמו: לשלם חשמל, משכנתא, ארנונה, כלכלת בית, רכב (דלק וטיפולים ושות'), מעון לילדים, בתי ספר, ועוד כהנה וכנה הוצאות שלבחור או בחורה בני 18 בואכה 25, נו מה לעשות - אין! ממש אין כסף להחזיק את עצמם. מלבד זאת, בואו נדבר על בגרות נפשית... מה שהיה בעבר, זה לא הדין היום. תסתכלו מסביב ותראו לא מעט מחבריכם על גילם המפולג (בואו נאמר - בין 25 וצפונה) שבשלותם הנפשית.. אפעס... לא משהו. לעצמם הם קשים, רכים או חלשים, מה יהיה כשיבוא הבן\בת זוג, או הילדים... ? ואחרי זה מתפלאים איך אחוזי הגירושים עולים...? קשה. ממש קשה.
אז חבר'ה, אני ממש יכול להמשיך, אבל המסר ברור. תפסיקו לבחוש בעניין. תעשו את השתדלותכם וההוא למעלה יעשה את שלו. תתבגרו, תבנו את עצמכם, תהנו, ותרגישו בשלים, אבל ממש. רגע לפני קטיפה תעשו את המהלך. כי אחרת... כמו פרי בשל מידי, תתרסקו על סלע המציאות.
בהצלחה!!

בקשר ליחס העויין של הסביבה- אתה כל כך צודק!
אני הייתי רווק עד גיל 30, לצערי, וחייתי מחוץ לבית הורי בעיר המרוחקת מהם כמה מאות קילומטרים עם סביבה דתית לאומית שחלק ניכר ממנה הם חברי "גרעין תורני".

בכל כך הרבה הזדמנויות ספגתי התייחסות משפילה לגבי עובדת היותי רווק, ואפילו חוסר נכונות להכיר בזכות שלי להשתמש בלשון "בית" לבית בו אני גר ו"בית הורי" לבית הורי.

סיימתי ישיבה תיכונית וישר צבא, זה צרם להם מאוד, מבחינתם חובה ישיבה גבוהה או הסדר ובשיעור ב/ג/ד להתחתן עם בוגרת מדרשה חסודה שעברה שטיפת מח להתחתן רק עם תלמיד חכם בהתהוות, אחרת משהו אצלי דפוק, מבחינתם.

שלום מנחם.
אני בחורה נשואה,התחתנתי בגיל 24 אבל כן,אחרי די הרבה דייטים מייאשים,וקשרים לא קצרים, ובשלב מסויים הבנתי שכן, ככל שיוצאים הרבה וככל שרואים כלכך הרבה בנות-בנים,אתה כבר לא יודע מה אתה מחפש. מכל בחורה לוקחים קצת מזה וקצת מזה,גם שיהיה חכם גם גבוה גם מצחיק גם רומנטי גם בחור ישיבה גם פלספן אבל גם שקט,צנוע עדין אבל גם גברי... כבר לא יודעים מה רוצים,בונים משהו בראש שלא קיים..
וכן, עם השנים הרומנטיקה דועכת,כבר פרח לא מרגש כי עברתי כלכך הרבה... ככה אני מאמינה שבחורים-בחורות שיוצאים כלכך הרבה מרגישים וזאת הבעייה
אני לא אומרת חלילה להתחתן כי יאללה בחורה טובה וזהו,ממש לא, אבל לנסות באמת להכיר את הבחורה לעומק, לראות את הצדדים שפחות מתאימים אבל בעיקר לתת דגש לצדדים החיוביים שממש מוצאים חן בעיני,ולדעת שהבן זוג שלי לא צריך להתאים לי בדיוק,להפך השוני מפרה ונותן לכל אחד את מה שלשני אין. ולדעת כשמתחתנים בונים משהו משותף כך שמה שרואים עכשיו יש דברים שישתנו כי בונים משהו משותף כמובן שצריך לדבר על זה לפני..
בסרוגים יש משפט בסדרה שממש התחברנו אליו: "בשביל להתחתן צריך אומץ ואמונה"!! וזה כלכך נכון!
להרגיש שאיתה אני יכול להתקדם ןלבנות למרות שיש לנו דברים שונים ולא לחפש את הרשימת תכולת שאוספים מכל בחורה-בחור שפוגשים...
להתחתן כמובן רק מאהבה גדולה אבל לדעת שעם הרבה עבודה אחרי האהבה רק תגדל ולא לחכות שהכל יהיה מושלם עכשיו..זה רק בסרטים
בהצלחה.

הוסף רשומת תגובה

Twitter Delicious Facebook Digg Stumbleupon Favorites More